מעל לבב נגול הצור
היקח אושר מקומו?
או דיכאון שבו עצור
יתגל ביתר שאת, כמו
הדב ממערו יגיח
יתער בשאג בקומו
כי טרף בעינו ישגיח
יקרע בטלף ריקומו
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מה אתה אומר על החלטתו של מצגר לא לאפשר לרבני צהר להשיא זוגות? (סתם, מענין אותי לשמוע איך אתה מתייחס לצעד הזה מחד כמרכזניק שלא אוהב, בלשון המעטה, את צהר ומאידך בתור דת"ל שאינו אוהב שחריידים יתערבו לו בחיים) [ליצירה]
- [ליצירה] חבר שלי שאלני פעם : "מה עובר בראש לחב"דניקים האלה ?" השיר בהחלט שופך אור על סוגיה זו מאד קשה לאבד אדם יקר אך צריך להתגבר אולי גם חבל לבנות את כל חייך סביב אדם אחד ( "ארור הגבר אשר יבטח באדם") אך לפחות אני רואה שהכותב השלים אם מציאות הסתלקותו של הרבי שלא כמו רבים מחבריו [ליצירה]
- [ליצירה] אכן... [ליצירה]
- [ליצירה] בענין הקללה האחרונה - אין אדם מדבר אלא מהרהורי ליבו...... בענין "כזה כאילו" ו"כל מיני" - כן, זה באמת מוכיח ששלי אינה זהה עם שמואל - לשמואל יש עברית הרבה יותר רהוטה, אין ספק. בענין שמואל עצמו אני מקווה שהוא אמנם יצא ממערתי ו"יתן לנו מנה" [ליצירה]
- [ליצירה] הזה שלך הוא בגודל של מחט? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות החמות!!! [ליצירה]
- [ליצירה] בסדר בסדר , מאמינים לך [ליצירה]
- [ליצירה] עוצמתי! מזכיר את שירי יאיר. במיטב המסורת הרוויזיוניסטית הישנה והטובה! (כולל ההתענגות הסדיסטית-מה על גוויות חרוכות) מזדהה אם כל מלה! אהבתי במיוחד את הבית האחרון שנותן לזה טעם אישי מאד ואפילו רומאנטי-מה (במידה ומדובר בגברת) אך אציע מספר דברים: ועורו נקלף מעליו... - מציע : ועורו מתקלף מעליו (בשביל המשקל) [כ"כ : ויופיו עוד זוהר/בוהק כחלב - בשביל החרוז] ופתאום בין עשן ובין אש - אני מציע : ...ננעצים (בשביל המשקל) והיו שם רבי חוצפית המתורגמן - והיו ביניהם גם רבי חוצפית (אני יודע שאתה רוצה לדבוק ב"אלא אזכרה" אך המשקל נשבר יותר מדי) ומבטם יוקד ובוער...- מבט למו יוקד ובוער וששה מליונים עלו מן האדמה ובערו באותה להבה...- וששה מליונים מן האדמה בערו באותה להבה ומנהיגם אלעזר בן יאיר - בראשם אלעזר בן יאיר סחטיין על מביט-מבעית! חוץ מזה , יהיה זה נושא ראוי לדיון עד כמה השואה הוסיפה לכבוד היהודי ועד כמה גרעה ממנו... ברכותי! [ליצירה]
- [ליצירה] שבוע טוב! כמו שאמרתי, שיר לא חייב להיות מחורז. עד לכיבוש הערבי של א"י בעברית כלל לא הייתה קיימת חריזה. אך אם כבר חורזים, לטעמי ראוי שהחרוזים לא יהיו באנאליים כמו "שמים-מים" וגם לא "חרוזים עוברים" כמו "דרך-מלך". כמובן שלא מדובר פה בכללי אתיקה או מטאפיזיקה ולא איזשהו "טוב" אבסולוטי. פשוט האפקט שחרוז עובר יוצר הוא סוג של "טעם רע" בפי הקורא. כך לפחות לטעמי. הסיבה לזאת היא פשוטה: ביצירת אומנות (והשירה בכלל האומנות) ישנו מתח דיאלקטי בין צורה לתוכן והאפקט האמוציונאלי על הנהנה מיצירת אומנות נגרם ע"י יכולת האומן לשמר על הצורה למרות התוכן ועל התוכן למרות הצורה. כך שחרוז שהוא "עובר" יוצר רושם שהיוצר לא הקדיש מספיק מאמץ לחרוז כמו שצריך... [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי עתה את המכתב גם אני המכתב הוא שקר גס! שקר גס - אני מכיר אישית כמה וכמה רבני צהר שלפחות מוחזקים בעיני כלא-שקרנים ולפי מה שאני יודע מהם, הקרן מממנת כל דבר חוץ מתשלום לרבנים על עריכת חופות. היא מממנת את משרדי צהר, כינוסים של צהר, את בטאון צהר, וכו' וכו' - את החופות הרבנים עורכים בהתנדבות! גם אם הם היו מכבלים שכר (ואני מדגיש שאין זה כך) מה בכך? מה שהוא אומר על כך שבעבר 70% מרבני צהר קיבלו אישור - אז זהו שלפי התקנות, מעתה זה לא יהיה כך - אני יודע זאת אישית מכמה רבני צהר. יכול להיות שהרבנות מתחילה לסגת מעמדתה ( כך אני מקווה) - והמכתב הוא למעשה סוג של התנצלות + חזרה של הרבנות מהתקנות החדשות [ליצירה]
