[ליצירה]
אלישע,
אצל ניטשה, האמירה "אלוהים מת" אינה אמירה תיאולוגית אלא אמירה סוציאולוגית/פסיכולוגית: הוא טען שבעולמינו כבר אין מקום לאמונה - אם בגלל קריסת הערכים הישנים, אם בגלל ההתפתחות המדעית או התיאולוגית. הוא רואה בקריסת האמונה הזאת דבר טוב כי, כמו שאמרת, הוא ממילא אינו מאמין באלוקים.
[ליצירה]
וורטים נחמדים בהחלט!
גם הרעיון יפה!
אשר לשאלה עצמה:
צריך להבין בימי מלכות בית חשמונאי שימש חג החנוכה מעין יום עצמאות חשמונאי.
הילכך, לא חיבבוהו חכמי הפרושים כשם שלא חיבבו את מלכות החשמונאים בכלל
( כמו שהיום החרדים לא מסמפטים במיוחד את יום העצמאות)
ולכן חנוכה היתה מעין חג צדוקי שהפרושים חגגוהו כמו שהיום מניפים דגל בפונביץ' ביום העצמאות.
(מענין אם ימשיכו להניפו גם אחרי שלא תיהיה מדינה. וא"כ - איזה טעמים איזוטריים יתנו לזה?)
לכן אין מסכת המוקדשת לחנוכה (בשונה מכל החגים האחרים כולם ) והחג מוזכר כבדרך אגב בכמה שורות בודדות שגם אז הסיבה הניתנת היא א'שטיקאלע נס ולא הסיבה שלכאורה היא העיקרית - הנצחון הגדול שהיה לנו והגבורה היהודית בעמידה מול עם זר.
(וראה רמב"ם על הנושא. בתור אדם שחי הרבה שנים אחרי קרוס ממלכת החשמונאים, הוא היה יותר מוכן לקבל פן זה של החג )
שים לב שנס פח השמן לא הוזכר לא בספרי המקבים ולא ביוספוס.
יוסיפוס מעיד שהחג נקרא "חג האורים" וכותב:"ואולי נקרא כך בגלל אור הנצחון הגדול שנתן לנו"
(ואגב , לא יוסיפוס ב"קדמוניות" ולא ה"מקבים" לא נעדרים תאורי ניסים מנסים שונים , אף כאלה שלא נשתמרו במסורתינו - לדוג'- המלאך היורד מן השמים להגן על לוחמינו וכד')
ה"משנת יעבץ" (הגרי"ב ז'ולטי) אומר בדעת הראב"ד שבימי בית שני לא הדליקו חנוכיות ( וכך משמע מיוסיפוס) והחלו להדליקם אחרי החורבן זכר למנורת המקדש.