[ליצירה]
מי שאמר
"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן"
הוא אם כל הכבוד לא הרב קוק אלא רבי נחמן.
לא הבנתי מה כ"כ פוסטמודרני בסיפור.
כמו כן, הייתי ממליץ , בחלקים שבהם הגיבורים מדברים, לשים את הדוברים בשורות אחת מתחת לשניה ולא להשתמש במרכאות
ושאלה אחרונה: למה "מרב" ולא רחל?
[ליצירה]
גרם לי כמעט לבכות!
(אך התאפקתי -כי "ילדים גדולים לא בוכים")
אגב אתה אחד המעטים שחורז ושוקל כמו שצריך
למרות הזעזוע, אעיר (ברשותך) :
נוֹפֶלת עַל רִצְפּת הבֶּטוֹן בְּאֵימה -אני מציע : נופלת על רצף בטון באימה (עד כמה תמוה שזה נשמע . השמתת ה"ה" בסוף מלה וע"י כך הפיכתה למלה במין זכר היה דבר סטנדרתי במסורת הפייטנית הארצישראלית-אשכנזית : ערם-במקום ערמה לדוגמא) - בשביל לשמור על המשקל
[ליצירה]
עצה לי אליך רון: אם אתה מספר בדיחה, אל תאמר מראש "ורק שתדעו, היא מאד מצחיקה..."
כך גם בשירים: "יש בשיר עומק רב... טמונים בו הרבה רעיונות גבוהים (במיוחד בבית השני) וניתן לדייק ברוב מילותיו..."
אולי תתן לקוראים לשפוט אם אמנם "יש בשיר עומק רב"
קצת הומור עצמי לא יזיק.
גם אני חשבתי דווקא על יחסים אחרים.... (אי אפשר להמנע מלחשוב על זה - סורי: "לפום קיקולתא שבשתא" )