...כן אהגה בך בלילות
וכשמוחרמת, נדויה
אהבַתי תכבוש גלילות
על לב עוד חרב נטויה
עת תן ישמיע יללות
פוסע דרך נעלם
ודימיאורגוס גורלות
יטיל לכל באי עולם
כן אהגה בך כן אוחיל
אתהה אמת את או בדיה
עת מלוא לב רעדה וחיל
לבי אליך...
[ליצירה]
שמואל י. מזכיר לי את אותו ספור על המגיד הנודד שרק דרשה אחת היתה באמתחתו - על אודות פרשת קורח.
אך, כיוון שלא כל שבוע נקראת אותה הפרשה, לפני שהיה עולה לדרוש, היה עושה עצמו כמחפש את קופסת הטבק שלו והיה מצהיר:
"הרי היא נעלמה כאילו בלעתה האדמה - ממש כמו את קרח!
אפרופו קרח..."
[ליצירה]
או שמדובר פה בפלאגיאט (גניבת זכויות יוצרים) או ששמואל מתחזה לשלי.
במקרה הראשון מדובר בעבירה פלילית
במקרה השני אני תמה על בקיאותו של שמואל בהווי הדתי + על שימושו במטבעות לשון של ילדים צפונים שלא קראו ספר מימיהם - אם דבר אחד יאמר לזכותו של שמואל, זה שעברית הוא יודע גם יודע.
[ליצירה]
בקריאה מחדש , זה הזכיר לי את החרדים , ( אני יודע שלא לזה התכוונת) ואני אסביר:
האתוס החרדי ( למעשה, האתוס היהודי) התעצב בגלות ולכן מושטט בהרבה על מושג ה"גלות". לכן כשאין אנו חוווים פוגרומים אנו מרגישים " לא בבית" .
לכן מאד לחוץ לחרדים להמציא רודפים וצוררים יש מאין. "וגזירות שמד שונות". (אפילו קיצוץ בקצבאות (!) מעלה אסוציאציות של שואה)
האמת היא שגם הציונים הדתיים מרגישים הרבה טוב כשרודפים אותם - הרבה יותר מכובד להיות קדוש מעונה שלוחם על ארץ ישראל מאשר מזרוחניק קונפורמיסט ר"ל ( אני אומר את זה בתור דל"מ עצמי)
ולכן החרדים כל כך ששו ושמחו כשתומי קיבל 15 מנדטים והתאכזבו מכך שבבחירות האחרונות לא היה צורר שכזה
[ליצירה]
נ.ב. הבעל חיים טופס את הכל בפרטים .
לפיכך, אין הריבוי כשלעצמו שורש הע"ז, אלא רק ריבויי המושגים .
הוא , במעשיו אמנם אינו בטל כלפי שום אידיאה אך , מכיוון שנשמע לאינסטינקטים - בטל למעשה לחוקי הטבע - לאלוקים - ומהווה אבר באורגניזם הקוסמי וידיעתו את העולם (- האינטואיציה הפראית=נבואה=תפילת ההוויה=מוזיקת היקום) היא ידיעת אלוקים את עצמו.
אמונת הייחוד (מונותאיזם ) באה ל"אפרושי מע"ז"
ז"א ליצור מושג אחד אלטרנטיבי לריבויי המושגים (האלים) אך זה רק בדיעבד וד"ל.
וזוהי משמעות דברי חז"ל : עשה רצונך רצונו כדי שיבטל רצונו מפני רצונך
שאם אדם נכנע לחוקי הטבע , האדם הרמוני והטבע הרמוני ואין לו רצון אחר מלבד רצונו ית' וזוהי "...הברכה אשר תשמעו...".
נקודת המפגש בין השכל והחוש היא תודעת ה"אני" -
שאינו אידיאה (משום שטבע האידיאות לאגד כמה דברים תחת שם אחד ואילו "אני" יש רק אחד)
התורה מדריכתנו בדרך הטוב ובטוב אי אפשר לתת גדרים - כל מעשינו הם טוב ורע בערבוביה-
הגדרים (=ההלכה) הם רק "סייג לתורה"
והתבוננו באגדתא על משה שביקר בבימ"ד של ר"ע וד"ל.
אשמח לקבל תגובות\שאלות עד איסרו-חג (אני מתגייס)
לילה טוב ושבוע טוב!
שלכם,
רדף.