...כן אהגה בך בלילות
וכשמוחרמת, נדויה
אהבַתי תכבוש גלילות
על לב עוד חרב נטויה
עת תן ישמיע יללות
פוסע דרך נעלם
ודימיאורגוס גורלות
יטיל לכל באי עולם
כן אהגה בך כן אוחיל
אתהה אמת את או בדיה
עת מלוא לב רעדה וחיל
לבי אליך...
[ליצירה]
שירי ה"חשק" של ריה"ל פורסמו ע"י מוסד הרב קוק יחד אם כל שיריו (חלקם שירי חתונה ואפי' אני תמהתי אם זה היה מביך לכלה - והם אינם משלים לשכינה)
האבן-עזרא גם כתב שירים דומים אך חזר בו בזקנותו (נחיה ונראה) -
פורסמו ע"י האוניברסיטה העברית יחד אם כל שיריו
שירי האבן גבירול (שירי דת וחשק) פורסמו כנ"ל בדיוואן שהוקדש לשיריו
בענין הרמח"ל , היו שרצו להגיד שהדימויים הארוטיים בשיריו הם משלים קבליים אך שמעתי מפי הרב מידן,
שבירר את הנושא, שגם הם כפשוטם.
אסיים בציטוט מריה"ל (מתוך "בין ההדסים" כמדומני, או מתוך "לצביה" ):
[בחורים טובים ! לא לקרוא]
ליל רעו ידי בגנה ודדיה עיסו
אמרה לי: "הכי לא ניסו?"
אמרים לי החליקה - לבבי המסו
בכבוד,
רדף
[ליצירה]
זו ההתלבטות הפוסתמודרנית הקלאסית - ואסביר את דברי : אמנם נכון שאפשר להסתכל על האמונות שגדלת עליהם גם בצורה אחרת אך , סוף סוף, עדיין יש לך את האמונות שלך, אך מה אם הם מובילים לאבדון ודווקא האמונות של השכן ירוקות יותר, ומה אם לא וכו' וכו'
[ליצירה]
(במחילה) הנסיון לחריזה פה לא צולח...
אני לא אומר ששיר חייב להיות מחורז, אך אם כבר חורזים אותו, עדיף שהחרוזים יהיו כהלכה
על כך כתב אבן עזרא
"לא תחרוז שור עם חמור/ את השור קח למישור /ואת החמור להר המור"
כמו כן, אוסיף מעצמי שסיומות גם הנה לא מתחרזות ("אנשים" לא מתחרז עם "דיבורים" ) וכו'