...כן אהגה בך בלילות
וכשמוחרמת, נדויה
אהבַתי תכבוש גלילות
על לב עוד חרב נטויה
עת תן ישמיע יללות
פוסע דרך נעלם
ודימיאורגוס גורלות
יטיל לכל באי עולם
כן אהגה בך כן אוחיל
אתהה אמת את או בדיה
עת מלוא לב רעדה וחיל
לבי אליך...
[ליצירה]
קראתי את זה שוב כדי לומר משהו חכם על היצירה (כדי שהביקורת שלי תחרוג ממסגרת "שברי המילים" שהצבת) ולא מצאתי לנכון אלא להגיד שוב - יפה.
לדעתי המאד אישית והבלתי מחייבת, יצירה טובה אינה צריכה פרשנות או הסברים. ההתפעלות מיצירה נובעת, לדעתי הדומגאטית והדוקטרינרית, בדיוק מאותו השורש שממנו נובעת המלה "התפעלות" - דהיינו, מנפעלות - כלומר, מלהיות נפעל על ידי רגש, דחף, אובייקט כלשהו.
כשאדם עושה לעצמו אנאליזה, הוא הופך עצמו אובייקט להתבוננות וככזה, אין הוא יכול להיות נפעל (וגם לא לפעול וליצור, לדעתי, שהרי הינני דטרמיניסט) ואינו יכול להתפעל מחד , ומאידך להיות מונע על ידי המוזה.
לפיכך, יצירה טובה היא כזאת שאינה נובעת ממלאכת מחשבת מחד, ומאידך אינה מצריכה מלאכת מחשבת לצורך הפקת הנאה ממנה.
לכן אסכם ואומר - יפה!
נ.ב. ראו איך הצלחתי לומר דבר "חכם" כביקורת על היצירה בלי לחדש דבר על היצירה עצמה...
זה מה שנקרא באנגלית lit crit shit - אני, בין השאר, לומד את זה... :-)
[ליצירה]
מן הראוי שאדם יתגאה (לא במובן של חטא הגאווה, כלו' התנשאות, אלא שלם אם עצמו) בכל דבר שמאפיין אותו (כשהדבר באמת ראוי להתגאות בו, דהיינו חיובי):
תחומי התענינותו, השגיו וגם... מוצאו ועדתו!
אישית אני, קוסמופוליט גאה!
[ליצירה]
זה על מסע לפולין ?
בכל אופן כך אני הבנתי זאת : הפיטוי להתענג על יופי שדותיה של ארצות-נכר מול החובה הלאומית-מוסרית-דתית לזכור את אשר ארצות- נכר אלו חוללו לנו.
אני לא בטוח שאת אלוקיו של סבא פוגשים דווקא שם