...כן אהגה בך בלילות
וכשמוחרמת, נדויה
אהבַתי תכבוש גלילות
על לב עוד חרב נטויה
עת תן ישמיע יללות
פוסע דרך נעלם
ודימיאורגוס גורלות
יטיל לכל באי עולם
כן אהגה בך כן אוחיל
אתהה אמת את או בדיה
עת מלוא לב רעדה וחיל
לבי אליך...
[ליצירה]
האהבה באמת לא ניצחה - זה היה מאד נאיבי לחשוב שהיא תנצח
אם עם ישראל החליט לקפוץ מהגג ומנסה להכריח אותי לקפוץ יחד אתו, לא אתנגד בכל האמצעים?
גם בימי החשמונאים הראשונים הייתה הנהגה יהודית מסודרת - בוגדת, ובכל זאת נאמני העם הארץ והדת לא היססו לפתוח במלחמה עצמאית נגד ההנהגה הזאת (זוכרים את מעשה הקנאות של מתתיהו?)
הידעתם, הדבר הראשון שמחתרת גטו-ווארשה עשתה אחרי ההדיפה הראשונה של הנאצים, היה להוציא להורג את המשת"פים היהודיים
כמובן, שפה בכלל לא מדובר על לוחמה התקפית נגד יהודים או נגד השלטון אלא על הגנה עצמית מפני קפיצה מהגג בלבד (ראה הערתי הראשונה)
"לוחמים אלמונים הננו בלי מדים" - אני משער שהשיר הזה היה לך בראש
[ליצירה]
הרגת אותי!
לתלי: הקטע הוא הומוריסטי לא מלאה שנאה ואפילו לא בקורתי (למרות הבקורת המשתמעת ממנו - זוהי פארודיה קלה ולא איזה דיון נוקב על החסידות)
[ליצירה]
א. מי אמר שחייבים להקדיש מקום מיוחד או אפי' זמן מיוחד לזה (אני מתכוון להתבוננות פרטית לא מעורגנת כמו תפילה או סדרי למוד)?
ב. עצם שאלתך היא כבר התבוננות
ג. באופן טבעי שאלתך תביא אותך לחפוש תשובות
וכמו שאמר עמנואל קאנט : "העז(י - במקרה דנן) לחשוב!"