יכולתו של אדם להסתכל על עצמו מהצד משביתה את כוחות היצירה שלו
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
- יוצר (מחרוזת "קדוש") - חול
- גרשיני מעל פניך
- בשבח הפנתאיזם הדטרמיניזם הדאיזם והשפינוצאיות
- כתום
- נפשי, השקי שדות מדמעותייך
קשור אלי
- [ליצירה] מעניין [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד דווקא נראה לי שהכתיבה צריכה לבוא מתוך ערפול מסויים של המודעות (אח"כ אפשר להתבונן בדברים מתוך מודעות) כך שאני מסכים עם הדעה. אבל עצם זה שכתבת אותה גורם לנו להיות מודעים לזה ופוגע ביכולת ליצור, לא? אני מקווה שלא... [ליצירה]
- [ליצירה] דעה? זה יותר נכון מדעה, ולא רק נכון ! מאחר ודעה הינה של אדם אחד, וזו ממש אמרת כנף. אדם המביט מהצד אף על עצמו, מכניס פנימה דברים אשר אחרים רוצים לראות או לשמוע, אולם לא יכתוב או ידבר מתוך עמקי נשמתו. לא יהיה זה האני שלו. תהיה זו דמות מזויפת ותשלוט בו בסופו של הדבר. אנו כותבים ויוצרים כל דבר, לפי קשרונינו המולד אשר ניתן לנו במתנה ואנו קצת ליטשנו אותו. אהדתי, אהבתי, נהנתי. תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] ? אולי להפך, אולי המטה קוגניציה היא זו שעוזרת ליצירתו להפוך מודעת יותר, בנויה יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] למי שמכיר את יצירתי "הגירוש מגן העדן" (וכן את הערותי ל"בשבח הפנטאיזם") נהירה כוונתי... כוחות היצירה של האדם נובעות מתוכו - מתוך הרגש שלו ("מהאלוקים" כביכול) בעוד שיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מן הצד נובעות מכח הדיבור שלו וענינן מידור ומיגור (אנליזה) של הקיים והתרחקות מהאלוקי שבו ("מסך" בחסידות) [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכים, להיפך! לדעתי, כל יכולת היצירה נובעת מיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מהצד.. מי שמסוגל להסתכל מהצד מסוגל לכתוב גם עד כדי התמזגות והזדהות ברמה גבוהה. [ליצירה]
- [ליצירה] מה לעזעזל? א. למה כתבת את שם ה' ( אדנות) בפירוש? ב. מה את מזמינה את זעמו של הקב"ה על חברותיך? מה הן עשו לך? רק בגלל שמצאו זיווג לפניך? ג. "טוהר ..." - מאיפה המצאת את המושג הזה ? : גם בגלל שכתבת את שם ה' וגם בגלל שהמצאת מושג ( המושג הנכון הוא "טהרת חיי המשפחה") אני מסיק שאינך מצוייה בעולם המושגים הזה חוץ מזה , להזכיר ... בתפילה זה פשוט גס ד."וירא כי איני חוטא " : צריך להיות "וראה כי איני חוטאת" ה. את יודעת , לפעמים חוסר החטא אינו הישג שכזה, במיחד אם אינך יכולה לחטוא ( או אין עם מי) [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא על העברית של שמואל אל למבקר להתנפל כה חיש... עברית הוא דווקא יודע טוב מאד. הוא אמנם משתמש בשורשים עבריים בצורה, איך נגיד, יצירתית משהו אך זה מהווה חלק מהרשיון הספרותי הניתן לכל משורר. ראה למשל את שירי הקילירי ודומיו. בכלל, לשון שירית מאז ומתמיד לא דמתה ללשון הפרוזה. כך זה גם בתנ"ך (איפה בפרוזה תנ"כית תמצא מילה כמו "למו" או "חיתו- ארץ"?) אני כמובן מדבר מהרהורי ליבי - פרו דומו - גם אני נוטה לעוות מילים שתתאמנה למצלול, למשקל ולחריזה... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים בהחלט אם קודמי! שיר ברמה של רשב"ג מזכיר את "שני כליותיו נעשו לו כשני רבנים" [ליצירה]
- [ליצירה] anytime [ליצירה]
- [ליצירה] חלילה לנו מלשלחך ל... אני רק הבעתי את טעמי האישי - זכותי , לא? ( אגב , מתוכף היותו /ה זבל ולכלוך, את תפני אליו/יה : "הו זבל יקר!" ? [ליצירה]
- [ליצירה] צ"ל מסכים [ליצירה]
- [ליצירה] שלושת הערותי האחרונות : 'יגעים, נלאים' -יגעים ונלאים "ינוד דן למשבתי" - משבתי "יושיטי ראש השורה" - ראש שורה "ויצמיאי געגועים" - יצמיאי לא היו מחוסר הבנה אלא הצעות לשמירת המשקל [ליצירה]
- [ליצירה] חבר שלי שאלני פעם : "מה עובר בראש לחב"דניקים האלה ?" השיר בהחלט שופך אור על סוגיה זו מאד קשה לאבד אדם יקר אך צריך להתגבר אולי גם חבל לבנות את כל חייך סביב אדם אחד ( "ארור הגבר אשר יבטח באדם") אך לפחות אני רואה שהכותב השלים אם מציאות הסתלקותו של הרבי שלא כמו רבים מחבריו [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר קצת את הסרט "אמריקן ביוטי" [ליצירה]
- [ליצירה] אמן! [ליצירה]
תגובות