מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את החריזה כמותו - מותו [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה מצויינת - לא יודע מה נטפלו אליה ... יש בה כמה רמיזות לכמה מקורות ( חלולים חלולים , הלילה הזה מרור , אלו לאלו ממללים, ולא נשחט שעיר עיזים בהטבלה בדם - מן הסתם יש עוד רמיזות שלא קלטתי ) החריזה בעלת דפוס: אבגבדבהב - הקטיעה מכוונת ויוצרת אפקט של הפתעה [ליצירה]
- [ליצירה] כל שירתו היא כזאת "קטעית" [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, למה "דעה"? שנית, זה נראה לי כמילים לשיר (כלומר, אחד ששרים אותו) אז הפרעות במשקל לא מפריעות (בתנאי שבאמת אפשר לשיר את זה) שלישית, האם השיר הוא קריאה להמנע מהתנחלות? [ליצירה]
- [ליצירה] אכן... [ליצירה]
- [ליצירה] יוצר אינו רק מי שיש לו מה לומר אלא גם יודע איך לעשות את זה . [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד [ליצירה]
- [ליצירה] אתה במקרה סוכן של "קבלה לעם"? [ליצירה]
- [ליצירה] הוא מה שאמרתי -הם מודים שהמוסדות האשכנזיים הם ברמה יותר גבוהה אולי במקום לחפש להתקבל אליהם, ינסו לפתח את מוסדותיהם שלהם העובדה שבחירי ש"ס (הן הפוליטיים והן התורניים ) שולחים את ילדיהם למוסדות אשכנזיים מראה שאין להם מספיק "גאוות-יחידה". וכל עוד הם ימשיכו לעשות כך , היא גם לא תתפתח. זה מזכיר לי את הרבנים שלנו ששולחים את ילדיהם למוסדות חרדיים. בזה הם למעשה מודים שה"יהדות האמיתית" היא היהדות החרדית ואילו הם רק "יורדים לקליפות לדלות ניצוצות" יש שתי אמרות של הרב מ.צ. נריה זצ"ל שלדעתי ראוי שיקפיצו כל דת"ל גאה: -אני מעדיף שבני לא יאכל אצלי מאשר שלא אכל אצלו -(לשאלת האדמו"ר מוויז'ניץ - מדוע מרשים בכפה"ר בלוריות) שיהיה יותר קל למשוך אותם מן המצולות [ליצירה]
- [ליצירה] אכן ביקורת קשה! מזכיר את הנושא שעלה לאחרונה לדיון: יש המון רווקים ורווקות בצבור שלנו. האם לא הגזמנו אם ההפרדה? [ליצירה]
תגובות