מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] איכס [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני כשהתגייסתי חייתי בסרט... הו הזמנים הישנים והטובים. והתמימות, התמימות. [ליצירה]
- [ליצירה] צודק, צריך לשים נקודותיים השורה השניה היא הבהרה לראשונה [ליצירה]
- [ליצירה] רבקה שגיא כתבה משהו דומה [ליצירה]
- [ליצירה] אני כמובן לא מבדיל בין סבה-תוצאה לבין הנחה-מסקנה משום שהזמן הוא רק דרך אנושית לסדר מאורעות שנובעים אחד מהשני בשרשרת לוגית (הנחה-מסקנה או היינו הך סבה-תוצאה) [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה מענין עד כמה אתה מזדהה עם זה עכשיו אני חייב לציין שהתרשמתי מהכנות אך גם מנאיויות מה שהקטע מתאפיין בו למה אתה חושב שעל מנת למצוא את עצמך אתה חייב ללכת לאן שהוא? ולמה אתה חושב ש"אתה" יכול להתקיים בלא "לא אתה"? אני ממליץ לך לקרוא את ראלף וולדו אמרסון ( אולי קראת אותו) - לדעתי אתה תאהב אותו הוא דיי בראש שלך [ליצירה]
- [ליצירה] תיקון:"פורה ראש ולענה" [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה מה שהיו עושים משחררי ירושלים , הינו מפסידים במלחמת ששת הימים [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על המחמאות רינת ותמר! עכשיו כבר אין בלבולים והשיר מסודר [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקווה לפחות שהדיבורים הללו אמנם בצחוק המה: לא מתאים לתלמידי הראי"ה להוסיף את התואר י"ש לזלמן שז,ר [ליצירה]
תגובות