מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מאד חביב אפילו! שיר עם שכזה... אגב , לדעתי עדיף ארד במלרע - אעפ"כ זוהי חריזה דמויית החריזה העברית הימי-ביניימית-אשכנזית/ארצישראלית (מוצאים את זה הרבה בסליחות ומשום מה לא זכור לי עכשיו פסוק ספציפי ) והופך את זה אף ליותר מרומם בגלל האסוציאציה של הימים הנוראים [ליצירה]
- [ליצירה] הסיטואציה שתארת היא דוגמא למה שאני תארתי [ליצירה]
- [ליצירה] sorry for my ignorence, but I simply did not get it [ליצירה]
- [ליצירה] אמן! [ליצירה]
- [ליצירה] ל אהבנתי [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. תוסיף פיסוק. [ליצירה]
- [ליצירה] זה חסר תועלת להתווכח עם שמואל. הוא יותר מידי מושפע משטיפת המוח הקומוניסטית בה כל העשירים הם רעים בהגדרה ( אם הם היו טובים, לשיטתו, הם היו צריכים לוותר על כל עושרם). ולא, אין לו שמץ של חוש הומור, אחרת הוא היה מבין שהשטויות שהוא כותב פה כל שבוע הם פארודיה עלובה על הקומוניזם ולא תעמולה יעילה במיוחד. לאורך קיומה של המפלגה הקומוניסטית, היו בה הוגים דגולים דוגמת מרקס, סרטר, פוקו וכו' שמואל הוא פארודיה עלובה על מארקס בדיוק כמו שאמנון יצחק הוא פארודיה על הרמב"ם והרב טאו הוא פארודיה על הראי"ה. [ליצירה]
- [ליצירה] did not nietsche say that God also perished? [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ערוך השולחן" לא התכוונת במקרה ל"ערוך לנר"? [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר של וורדה רזיאל? [ליצירה]
תגובות