מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] המלה הראשונה בהודאה הקודמת היא "אולי" [ליצירה]
- [ליצירה] א"כ לא הבינותי את תגובתך קמייתא [ליצירה]
- [ליצירה] לרונית! תודה על הדרשה המלהיבה אך נראה לי שזה פשוט שאלה של סמנטיקה... בעקרון אני מסכים אתך (מבחינת התכנית האלוקית המתבצעת בעולם בין אם נרצה או לא) אך מבחינתי ישנם הרבה דברים שמאפיינים אותי והרי לא תוכלי לחלוק על כך [ליצירה]
- [ליצירה] אל תקשיב לעצתו של ישי. זהו שיר נהדר ואל תרפה מהתמקדות בחריזה. יש מעט מאד יוצרים פה אשר אכן חורזים כמו שצריך, ומה שיותר חשוב, אשר שומרים על משקל נאות. הארפול של השיר הוא חלק מקסמו. [ליצירה]
- [ליצירה] שמואל שלנו הוא אדמו"ר הוא יקח אותנו לתדמור (שאותה הזכיר באחד האפוסים שלו) האם נכון הוא מה ששמעתי מגורמים כאלה ואחרים ששמואל הוא חסיד סאטמאר? א"כ מה יאמר הרבי? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] וורטים נחמדים בהחלט! גם הרעיון יפה! אשר לשאלה עצמה: צריך להבין בימי מלכות בית חשמונאי שימש חג החנוכה מעין יום עצמאות חשמונאי. הילכך, לא חיבבוהו חכמי הפרושים כשם שלא חיבבו את מלכות החשמונאים בכלל ( כמו שהיום החרדים לא מסמפטים במיוחד את יום העצמאות) ולכן חנוכה היתה מעין חג צדוקי שהפרושים חגגוהו כמו שהיום מניפים דגל בפונביץ' ביום העצמאות. (מענין אם ימשיכו להניפו גם אחרי שלא תיהיה מדינה. וא"כ - איזה טעמים איזוטריים יתנו לזה?) לכן אין מסכת המוקדשת לחנוכה (בשונה מכל החגים האחרים כולם ) והחג מוזכר כבדרך אגב בכמה שורות בודדות שגם אז הסיבה הניתנת היא א'שטיקאלע נס ולא הסיבה שלכאורה היא העיקרית - הנצחון הגדול שהיה לנו והגבורה היהודית בעמידה מול עם זר. (וראה רמב"ם על הנושא. בתור אדם שחי הרבה שנים אחרי קרוס ממלכת החשמונאים, הוא היה יותר מוכן לקבל פן זה של החג ) שים לב שנס פח השמן לא הוזכר לא בספרי המקבים ולא ביוספוס. יוסיפוס מעיד שהחג נקרא "חג האורים" וכותב:"ואולי נקרא כך בגלל אור הנצחון הגדול שנתן לנו" (ואגב , לא יוסיפוס ב"קדמוניות" ולא ה"מקבים" לא נעדרים תאורי ניסים מנסים שונים , אף כאלה שלא נשתמרו במסורתינו - לדוג'- המלאך היורד מן השמים להגן על לוחמינו וכד') ה"משנת יעבץ" (הגרי"ב ז'ולטי) אומר בדעת הראב"ד שבימי בית שני לא הדליקו חנוכיות ( וכך משמע מיוסיפוס) והחלו להדליקם אחרי החורבן זכר למנורת המקדש. [ליצירה]
- [ליצירה] בקריאה שניה - הבנתי שראית את עַבַרך עף לנגד עיניך אך אז איני מבין את מי ראית גידמים וצולעים? [ליצירה]
- [ליצירה] וברוך הבא לאתר, כמובן... חג חנוכה שמח! [ליצירה]
- [ליצירה] אהה, ברור - המורשת המפאיניקית הסוציאליסטית חוגגת. כמו שהיגל כתב (בעקבות אריסטו) - התודעה האזרחית יכולה להתקיים רק בד בבד עם רכוש פרטי - כל מערכת אחרת תביא לכך שהאזרחים יראו עצמם כנתינים - אובייקטים של המדינה - ולא יראו בה את מדינתם [ליצירה]
תגובות