מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] נ.ב. הבעל חיים טופס את הכל בפרטים . לפיכך, אין הריבוי כשלעצמו שורש הע"ז, אלא רק ריבויי המושגים . הוא , במעשיו אמנם אינו בטל כלפי שום אידיאה אך , מכיוון שנשמע לאינסטינקטים - בטל למעשה לחוקי הטבע - לאלוקים - ומהווה אבר באורגניזם הקוסמי וידיעתו את העולם (- האינטואיציה הפראית=נבואה=תפילת ההוויה=מוזיקת היקום) היא ידיעת אלוקים את עצמו. אמונת הייחוד (מונותאיזם ) באה ל"אפרושי מע"ז" ז"א ליצור מושג אחד אלטרנטיבי לריבויי המושגים (האלים) אך זה רק בדיעבד וד"ל. וזוהי משמעות דברי חז"ל : עשה רצונך רצונו כדי שיבטל רצונו מפני רצונך שאם אדם נכנע לחוקי הטבע , האדם הרמוני והטבע הרמוני ואין לו רצון אחר מלבד רצונו ית' וזוהי "...הברכה אשר תשמעו...". נקודת המפגש בין השכל והחוש היא תודעת ה"אני" - שאינו אידיאה (משום שטבע האידיאות לאגד כמה דברים תחת שם אחד ואילו "אני" יש רק אחד) התורה מדריכתנו בדרך הטוב ובטוב אי אפשר לתת גדרים - כל מעשינו הם טוב ורע בערבוביה- הגדרים (=ההלכה) הם רק "סייג לתורה" והתבוננו באגדתא על משה שביקר בבימ"ד של ר"ע וד"ל. אשמח לקבל תגובות\שאלות עד איסרו-חג (אני מתגייס) לילה טוב ושבוע טוב! שלכם, רדף. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את זה שוב כדי לומר משהו חכם על היצירה (כדי שהביקורת שלי תחרוג ממסגרת "שברי המילים" שהצבת) ולא מצאתי לנכון אלא להגיד שוב - יפה. לדעתי המאד אישית והבלתי מחייבת, יצירה טובה אינה צריכה פרשנות או הסברים. ההתפעלות מיצירה נובעת, לדעתי הדומגאטית והדוקטרינרית, בדיוק מאותו השורש שממנו נובעת המלה "התפעלות" - דהיינו, מנפעלות - כלומר, מלהיות נפעל על ידי רגש, דחף, אובייקט כלשהו. כשאדם עושה לעצמו אנאליזה, הוא הופך עצמו אובייקט להתבוננות וככזה, אין הוא יכול להיות נפעל (וגם לא לפעול וליצור, לדעתי, שהרי הינני דטרמיניסט) ואינו יכול להתפעל מחד , ומאידך להיות מונע על ידי המוזה. לפיכך, יצירה טובה היא כזאת שאינה נובעת ממלאכת מחשבת מחד, ומאידך אינה מצריכה מלאכת מחשבת לצורך הפקת הנאה ממנה. לכן אסכם ואומר - יפה! נ.ב. ראו איך הצלחתי לומר דבר "חכם" כביקורת על היצירה בלי לחדש דבר על היצירה עצמה... זה מה שנקרא באנגלית lit crit shit - אני, בין השאר, לומד את זה... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] תתפלאי! [ליצירה]
- [ליצירה] זה מה שאתה עושה ? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] (במחילה) הנסיון לחריזה פה לא צולח... אני לא אומר ששיר חייב להיות מחורז, אך אם כבר חורזים אותו, עדיף שהחרוזים יהיו כהלכה על כך כתב אבן עזרא "לא תחרוז שור עם חמור/ את השור קח למישור /ואת החמור להר המור" כמו כן, אוסיף מעצמי שסיומות גם הנה לא מתחרזות ("אנשים" לא מתחרז עם "דיבורים" ) וכו' [ליצירה]
- [ליצירה] חוץ מזה, זה אינו אכזרי כלל אלא להפך מלא נוחם ורוך (בעקבות קריאה יותר מעמיקה אני חוזר מתגובתי הקודמת) [ליצירה]
- [ליצירה] שמתם לב ששירי שמואל מושכים יותר תגובות מכל השירים האחרים מענין מה סוד קסמו [ליצירה]
- [ליצירה] אני רחוק מלהיות פנמיניסט, אך רק אידע אותך שמה שיפריע לפמיניסטיות בקטע הנ"ל הוא עצם הגדרת האשה כנפעלת והנ"מ היוצאת מכך... המילה "שוביניזם" פירושה "שנאה" - כאילו ש"כל מי שלא בעדינו (דהיינו - בעד הפמיניסטיות) - נגדנו" - השימוש בביטוי זה כמו גם בביטויים "תנ"ך בגובה העינייים" "שטחים הכבושים" "יונים" לעומת "ניצים" - הוא אילוסטראציה למלחמת מונחים מצוייה. אז אולי אין ה"גישה האמונית הכוללת" שוביניסטית פר-סה (כלומר, במובן המקורי של המילה) , אך היא בהחלט אנטי פמיניסטית וככזאת הינה בהחלט "שוביניסטית" במובן המושאל של המילה אגיטע ווך! [ליצירה]
- [ליצירה] רם! אם היית שוטר בעמונה, יכול להיות שהיו מפצחים לך את הראש [ליצירה]
תגובות