מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה
=כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור
בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן?
אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
"ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה.
"אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות:
"אמותה! די במילתך!"
סחתיין על הפרשנות...
אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון.
האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') .
מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה.
מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי.
כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ.
לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר.
"את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!)
אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה...
כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך.
כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-)
[ליצירה]
הניתוח השבועי שלי
מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה
=כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור
בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן?
אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
"ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה.
"אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות:
"אמותה! די במילתך!"
[ליצירה]
סחתיין על הפרשנות...
אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון.
האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') .
מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה.
מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי.
כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ.
לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר.
"את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!)
אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה...
כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך.
כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-)
[ליצירה]
שיר חמוד ומצחיק למרות שאני בדיוק מהצד השני.
חבל שכל המאבק על הגוש נוהל כמאבק ה"משיחיים" נגד ה"שפויים"
האם התקשורת אשמה או שמה נוח לכולם לחשוב בסטיגמות?
[ליצירה]
אני חייב להגיב ולמחות!
הדס, מה אמריקה עשתה לך?
נקם על מה? זה שאנו חסרי אופי זו לא אשמתה של אמריקה . היא לא מחרחרת רעות עלינו היא חושבת על האינטרסים שלה וזו זכותה המלאה.
שם בדוי, אם אנחנו כל כך לא זקוקים לסיוע אמריקני אנו מוזמנים לוותר עליו - נראה אותנו ! (ורק תחשוב על השאלה הבאה - מה ההפרש בין מה שאנו מייבאים לבין מה שאנו מייצאים ? ומי ממלא את ההפרש הזה?)
הסכמתי עם אמיר - השנאה לאמריקה נובעת בעיקר מקנאה.
הדס, סליחה על ההתפרצות - את יודעת שבדרך כלל אני אוהב מאד את יצירותייך , אך הפעם לא יכלתי לדום
[ליצירה]
תרגום טוב מאד!
את גם יודעת ספרדית?
אני מציע לסלק את שמות הבתים (רק קוטע את הזרם)
[ליצירה]
[ליצירה]
אהלן חזקי,
כן, כרגיל :-)
להלן מספר עובדות:
מאז ומתמיד היה צריך אישור מהרבנויות העירוניות כדי לחתן בחתונה ספציפית כלשהי אא"כ אתה רב שכונה (שאז יש לך אישור אוטומטי), אלא שבזמן האחרון הרבנות נהיתה יותר ויותר "קמצנית" בנתינת האישורים הללו ( כמובן שקמצנות זאת בוטאה רק כלפי דת"לים ולא כלפי רבנים חרדיים).
התקנות החדשות אומרות שהרבנות אף פעם לא תתן אישור לרבנים שאינם רבני קהילות או ראשי ישיבות לחתן.
במקרים של ראשי ישיבות, האישור יינתן רק לחיתון של תלמידים (מעניין אם גם תלמידים לשעבר נכללים בכך ומענין אם רמ"ים נחשבים ראשי ישיבות לצורך זה)
במקרה של רבני קהילות, כל אישור יינתן לגופו, כמו פעם.
מענין אותי לדעת אם הרבנות תעקוף תקנות אלה גם בציבור החרדי (יותר נכון : אני בטוח שהיא לא תעשה את זה - שהרי כל מטרתה היא להרגיז את הדת"לים )
כמו כן, "רבני קהילות" זהו מושג שכמעט אינו קיים בישראל. כמובן שעכשיו אתה תראה פתאום שצצים יותר ויותר "רבני קהילות" כאלו - רבני "צהר" פשוט ימצאו קהילות שאין להם רב ויבקשו מהן למנותם רשמית לרבניהם (בלי משכורת כמובן) בעבור שיגידו דבר תורה בין מנחה למעריב בשבת (מה שרבים מהם בפועל עושים בלעי להקרא מרא דאתרא ). התגובה שצעד זה יגרום מצד הרבנות תיהיה ש"רבני קהילות" אלו אף פעם לא יקבלו רשות לערוך חופות מהרבנויות המקומיות.
כמו כן, יכול להיות שיתקנו תקנה לפיה רב קהילה יכול לחטן רק מי שמשתייך לקהילתו (ע"פ האנאלוגיה לראשי ישיבות)
שים לב - לא מדובר על מצב בו כל מי שיש לו סמיכה מהרבנות (וממילא נבחן על הלכות קידושין) יכול לחתן - רחוק מכך...
עכשיו דמיין מצב בו אני , לדוגמא, שכבר אינני תלמיד ישיבה, רוצה להתחתן. רב השכונה שלי הוא אדם נחמד ולא עשה לי שום דבר רע, אך אין אני חושב שזוהי סיבה מספיקה לכך שהוא יחתן אותי. רב השכונה שלי הוא גם "רב הקהילה" היחידה בשכונה. מה זה אומר לגבי?
כמו כן, דמיין מצב בו חילוני, שאינו שייך לשום קהילה, רוצה להתחתן: האופציה היחידה שעומדת מולו היא רב השכונה (שכידוע כמעט כולם חרדיים. וכמו כן ידוע שמי שנקרא "רב" בשכונה אינו נחשב לרב בקרב החרדים עצמם) ...
[ליצירה]
[ליצירה]
חבל שהוויכוח מתנהל דווקא פה - זהו הרי קטע רומנטי
אבל אענה לך ראשון ראשון בדוי יקר!
א. אתה לא מקבל את העקרון שקיים= מושג (אגב לאו דווקא בשכל) -
תגדיר קיום אחרת
ההגדרה הזאת באה להוציא משיטות פילוסופיות קודמות שטענו שהעולם הנראה אינו קיים כלל -
איך אתה יודע שכל זה אינו חלום ?
וא"ת - אני מאמין . מדוע א"כ אתה מאמין - הרי אתה יודע שאבותיך יכלו להנחיל לך גם שקר (ועל כך אמר דקארט - "אני מסתפק בכל")
אלא שבהגדרה - מה שאתה משיג קיים (גם החלום לגביך קיים כל עוד אתה חולם אותו . ולכשתתעורר גם אז יהיה קיים - בתור חלום)
ב. "האמונה כפי שלמדתי אותה היא
שאת הא-ל אי אפשר להשיג"
להאמין בקיומו של דבר בלי יכולת להסביר מהו אותו הדבר זה חסר משמעות (אני מאמין שפועפםןוםו)
אמונה כוללת שני מרכיבים : הבנה של הנאמר+ קבלתו כאמת כאשר המרכיב הראשון הוא תנאי למרכיב השני
ג."נתן לנו 613 מצוות ועדיין אנחנו לא יכולים להגיד
עליו כלום." - אם אתה לא יכול להגיד עליו כלום - אז אינך יכול להגיד גם שהוא " נתן " לך משהו או כל שם פעולה אחר (ועיין מו"נ ) שכל שמות הפעולה גם הן רק על דרך השלילה -
אך א"כ מהי הרבותא להגיד שהוא קיים יותר מלהגיד שאינו קיים ?
הרי כשאנו אומרים קיים לגביו, אנו מתכוונים שאינו "לא קיים" אך גם "קיים " אינו (ז.א. =הוא אינו קיים)
חוץ מזה - הרי מעמד הר סיני התרחש בתוך העולם ואין בו להגיד משהו על דברים מחוץ לעולם (- חוץ מזה שהביטוי "מחוץ לעולם " חסר משמעות זה כמו להגיד מחוץ לקיום)
ד. "תסביר למה אתה דוחה טענה מסויימת שלנו.
אם אתה מביא איזה כלל שאיזה פילוסוף אמר, תוכיח שאכן הוא מפריך
את הטענה שהעלינו. בשבילי זה שאמרת בשם קאנט שקיים = מושג
בשכלינו לא אומר כלום, כי מאיפה לי שקאנט צודק?"
אני וודאי לא מציע לך לסמוך על אף אחד - אני מציע לך רק להשתכנע מטיעוני ויהיה האדם אשר אמר אותם אשר יהיה
ה. "שיש דברים שאין השכל שלנו יכול להבין " - הרישא סותר את הסיפא "יש דברים" - זוהי אמירה - ואמירה היא בהגדרתה שכלית - לכן כל מה שיבוא אחריה חייב להתיישב בשכל איכשהו
ו. אתה אומר שצריך להגדירו על דרך השלילה - כלו' כל דבר שיש- צריך להגיד שה' גדול הימנו
למה דווקא "גדול"? אולי "קטן" אולי "אחר" אולי "זה לא הוא"?
תגובות