מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זו כנראה מצד אחד ירידה על תושב"ע ומצד שני על המחקר המודרני [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא יש יופי מסויים בחיים פרועים והם אינם חסרי משמעות לדעתי (למרות שמובילים לאבדון כמו שציינת) [ליצירה]
- [ליצירה] בתור אחד שבהיותו בצבא לא כתב מאום, אני חייב להגיד שראוייה לשבח עצם העובדה שאדם יכול להסתכל על המציאות הצבאית באור פיוטי [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקווה לפחות שהדיבורים הללו אמנם בצחוק המה: לא מתאים לתלמידי הראי"ה להוסיף את התואר י"ש לזלמן שז,ר [ליצירה]
- [ליצירה] נאיבי ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני כבר חשבתי שבידידנו שמואל עסקינן [ליצירה]
- [ליצירה] ליצחק (ההודעה הקודמת): וחוסר הגדרה הוא אתאיזם [ליצירה]
- [ליצירה] או שמדובר פה בפלאגיאט (גניבת זכויות יוצרים) או ששמואל מתחזה לשלי. במקרה הראשון מדובר בעבירה פלילית במקרה השני אני תמה על בקיאותו של שמואל בהווי הדתי + על שימושו במטבעות לשון של ילדים צפונים שלא קראו ספר מימיהם - אם דבר אחד יאמר לזכותו של שמואל, זה שעברית הוא יודע גם יודע. [ליצירה]
- [ליצירה] ואגב :"כללות הכל" אינה הגדרה כלל (כלו' אינה מגבילה) לפשוש : א. הקושיה שלך לגבי תפילה תישאל גם לגבי מושג האל הרגיל : איך אתה יכול להתפלל למשהו שאינך יכול להגיד מהו? ב. החלטותך בהחלט משנות ואין זה קשור לכך שהם קבועות מראש. ג.לגבי משמעות החיים: אתה חי כי אתה שואף לטוב (ועיין המשך המאמר) דהיינו - חי לטובתך. אני הולך לישון ונמשיך מחר אי"ה לילה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] א. סחטיין! ב. רואים שקראת את ספרי פרופ' שולמית אליצור - כתבת קרובת י"ח כהלכתה ( כולל הנוסח הארצישראלי: "... א-ל עליון קונה וגו' ", נוסח ה "מודים" ואיחויי "קרן ישועה" עם " בונה ירושלים") כמו כן, חתמת יפה את הבתים (כולל הזכרת טל) ג. המונח "גאולה" מתייחס לחלק האחרון במערכת היוצר (או לחלק הלפני-אחרון לפני ה"ועד מתי") , לכן אין זה נכון לקרוא לקרובה "גאולה" ד. לא נכון להתחיל קרובה מהמלה " אור" ( זה מתאים למערכת- יוצר " אור עולם באוצר חיים" " אור ישע מאושרים " וכו' ה. שוב סחטיין! [ליצירה]
תגובות