מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אדיר!! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד [ליצירה]
- [ליצירה] מה לעזעזל? א. למה כתבת את שם ה' ( אדנות) בפירוש? ב. מה את מזמינה את זעמו של הקב"ה על חברותיך? מה הן עשו לך? רק בגלל שמצאו זיווג לפניך? ג. "טוהר ..." - מאיפה המצאת את המושג הזה ? : גם בגלל שכתבת את שם ה' וגם בגלל שהמצאת מושג ( המושג הנכון הוא "טהרת חיי המשפחה") אני מסיק שאינך מצוייה בעולם המושגים הזה חוץ מזה , להזכיר ... בתפילה זה פשוט גס ד."וירא כי איני חוטא " : צריך להיות "וראה כי איני חוטאת" ה. את יודעת , לפעמים חוסר החטא אינו הישג שכזה, במיחד אם אינך יכולה לחטוא ( או אין עם מי) [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה כמו תמיד ל"שביר": איך שהבנתי, המכשפה היא זאת שהפכתו לצפרדע [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך השב! האם אנחנו חבים את שובך לארוגה? למי מהחדשים שלא מכיר - יהונתן הוא מהיוצרים המוכשרים ביותר באתר שנעלם לנו לשנה או יותר (ואף סילק את שמו ויצירותיו מהאתר) אני כל הזמן שאלתי איפה הוא - ועכשיו הוא חזר... יצירותיו מומלצים על ידי בחום לכל חברי האתר! [ליצירה]
- [ליצירה] גם כתוב טוב וגם נכון [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון מצויין והפיתוח נהדר. עד כאן לגבי התוכן. לגבי הצורה, שיפוץ במשקל ובחריזה לא היה מזיק בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] אני/מסכים/עם מיכל [ליצירה]
- [ליצירה] זה אפרופו הסיפור עם הילדות ב"למרחב"... מתי כבר יבינו שמה שצריך לטפח זה את האליטיזם - ההמוניות תצמח מעצמה... [ליצירה]
- [ליצירה] עוצמתי! מזכיר את שירי יאיר. במיטב המסורת הרוויזיוניסטית הישנה והטובה! (כולל ההתענגות הסדיסטית-מה על גוויות חרוכות) מזדהה אם כל מלה! אהבתי במיוחד את הבית האחרון שנותן לזה טעם אישי מאד ואפילו רומאנטי-מה (במידה ומדובר בגברת) אך אציע מספר דברים: ועורו נקלף מעליו... - מציע : ועורו מתקלף מעליו (בשביל המשקל) [כ"כ : ויופיו עוד זוהר/בוהק כחלב - בשביל החרוז] ופתאום בין עשן ובין אש - אני מציע : ...ננעצים (בשביל המשקל) והיו שם רבי חוצפית המתורגמן - והיו ביניהם גם רבי חוצפית (אני יודע שאתה רוצה לדבוק ב"אלא אזכרה" אך המשקל נשבר יותר מדי) ומבטם יוקד ובוער...- מבט למו יוקד ובוער וששה מליונים עלו מן האדמה ובערו באותה להבה...- וששה מליונים מן האדמה בערו באותה להבה ומנהיגם אלעזר בן יאיר - בראשם אלעזר בן יאיר סחטיין על מביט-מבעית! חוץ מזה , יהיה זה נושא ראוי לדיון עד כמה השואה הוסיפה לכבוד היהודי ועד כמה גרעה ממנו... ברכותי! [ליצירה]
תגובות