כשאלוקים שרוי בהוד היה
על ארץ, חיו נצח-לא כרסם עת
אך עתה, כשהכר הטוב אינו קיים-בדיה
עלה לו לפסגה כי חותמו אמת
השקט, ראש אותות אהבתי
בדומיה לעד על לב יהי מונח
סלף הדין אך גם הסכת שועתי
סופם. צפנת זה פענח!
[ליצירה]
(במחילה) הנסיון לחריזה פה לא צולח...
אני לא אומר ששיר חייב להיות מחורז, אך אם כבר חורזים אותו, עדיף שהחרוזים יהיו כהלכה
על כך כתב אבן עזרא
"לא תחרוז שור עם חמור/ את השור קח למישור /ואת החמור להר המור"
כמו כן, אוסיף מעצמי שסיומות גם הנה לא מתחרזות ("אנשים" לא מתחרז עם "דיבורים" ) וכו'
[ליצירה]
מי שאמר
"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן"
הוא אם כל הכבוד לא הרב קוק אלא רבי נחמן.
לא הבנתי מה כ"כ פוסטמודרני בסיפור.
כמו כן, הייתי ממליץ , בחלקים שבהם הגיבורים מדברים, לשים את הדוברים בשורות אחת מתחת לשניה ולא להשתמש במרכאות
ושאלה אחרונה: למה "מירב" ולא רחל?