כשאלוקים שרוי בהוד היה
על ארץ, חיו נצח-לא כרסם עת
אך עתה, כשהכר הטוב אינו קיים-בדיה
עלה לו לפסגה כי חותמו אמת
השקט, ראש אותות אהבתי
בדומיה לעד על לב יהי מונח
סלף הדין אך גם הסכת שועתי
סופם. צפנת זה פענח!
[ליצירה]
מאד חביב אפילו!
שיר עם שכזה...
אגב , לדעתי עדיף ארד במלרע - אעפ"כ זוהי חריזה דמויית החריזה העברית הימי-ביניימית-אשכנזית/ארצישראלית (מוצאים את זה הרבה בסליחות ומשום מה לא זכור לי עכשיו פסוק ספציפי ) והופך את זה אף ליותר מרומם בגלל האסוציאציה של הימים הנוראים
[ליצירה]
אני בד"כ שונא להסביר ספרות - כי, לדעתי, בשונה מהגות , הספרות , והאמנות בכלל , תפקידה לעורר , בעזרת הכוח האסוציאטיבי מעין "צביטה בלב" וההסברים רק ירוקנו את היצירה מיכולתה לעשות זאת - משום שאדם לא מתרגש מדבר שהוא מבין .
אעפ"כ , מכיוון שכבר שאלת ובכדי שלא יחשדו בי שאני כותב דברים ריקים מתוכן ואז מערפל ע"מ להתהדר ב"עומק" לא לי הרי ביאור:
הנושא הוא דווקא אדם הראשון וחטאו
"בהר המור אור טרם גונז" - מתייחס, כמו כותרתו של השיר , ל"בין השמשות" הבראשיתי בתרם נגנז לצדיקים אור ששת ימי הבראשית . הר המור - כמובן לא ישיבת הקו וגם לא הר סיני (מ"יונה מצאה ") אלא המוריה ("למה למה מה נקרא וגו')
"ראו! לפנות ליל אייל בסבך נאחז" - מתייחס למשנה בפרקי אבות המזכירה , כ"יש אומרים" את הדעה שהאייל שעקד אברהם נברא בין השמשות
" בליל במחז" - ברית בין הבתרים (הנקרא "מחזה")
"שבעבור אדם דם תמימים כמים ניקז" - בגלל חטאו של אדם הראשון יש רצח בעולם שבגלל המצאו נצטווה אברהם לעקוד את יצחק לאחת הדעות
"ציווּי ותודה כאחד פעמים מים השליך כמים פחז" -
חז"ל אמרו: " האשה אשר נתת לי" - מכאן שכפר בתודה
מים - אין מים אלא תורה
"כמים פחז" - ע"פ - "פחז כמים על תותר"
"אוצרות אבותיו מנגד הגד השליך כמונבז"-
כיוון ש"אדם" פה הוא לא דווקא אדם ההסתורי אלא אדם בכלל אזי מותרת מעין פרואקציה הסתורית לימינו:
אוצרות- "יראת ה' היא אוצרו"
אבותיו- "שמע בני וגו' "
"הגד" - במובן של תורה
"מונבז" - הגמ' מספרת על מונבז המלך (מלך בארמניה של היום שהתגייר יחד אם אמו הלני)
שפיזר את אוצרות אבותיו לעניים
"ויאכל וישת ויקום וילך ויבז" - מקווה שקוראינו מכירים את הפס' הזה על עשיו ואת סופו ( "...את הבכורה")
כך אדם הראשון בעבור אכלו מעץ הדעת נושל מה"בכורה" - הייעוד האלוקי
לסיכום: השיר מתאר את חטא אדם הראשון
נכון שהרסתי ?
[ליצירה]
אהלן חזקי,
כן, כרגיל :-)
להלן מספר עובדות:
מאז ומתמיד היה צריך אישור מהרבנויות העירוניות כדי לחתן בחתונה ספציפית כלשהי אא"כ אתה רב שכונה (שאז יש לך אישור אוטומטי), אלא שבזמן האחרון הרבנות נהיתה יותר ויותר "קמצנית" בנתינת האישורים הללו ( כמובן שקמצנות זאת בוטאה רק כלפי דת"לים ולא כלפי רבנים חרדיים).
התקנות החדשות אומרות שהרבנות אף פעם לא תתן אישור לרבנים שאינם רבני קהילות או ראשי ישיבות לחתן.
במקרים של ראשי ישיבות, האישור יינתן רק לחיתון של תלמידים (מעניין אם גם תלמידים לשעבר נכללים בכך ומענין אם רמ"ים נחשבים ראשי ישיבות לצורך זה)
במקרה של רבני קהילות, כל אישור יינתן לגופו, כמו פעם.
מענין אותי לדעת אם הרבנות תעקוף תקנות אלה גם בציבור החרדי (יותר נכון : אני בטוח שהיא לא תעשה את זה - שהרי כל מטרתה היא להרגיז את הדת"לים )
כמו כן, "רבני קהילות" זהו מושג שכמעט אינו קיים בישראל. כמובן שעכשיו אתה תראה פתאום שצצים יותר ויותר "רבני קהילות" כאלו - רבני "צהר" פשוט ימצאו קהילות שאין להם רב ויבקשו מהן למנותם רשמית לרבניהם (בלי משכורת כמובן) בעבור שיגידו דבר תורה בין מנחה למעריב בשבת (מה שרבים מהם בפועל עושים בלעי להקרא מרא דאתרא ). התגובה שצעד זה יגרום מצד הרבנות תיהיה ש"רבני קהילות" אלו אף פעם לא יקבלו רשות לערוך חופות מהרבנויות המקומיות.
כמו כן, יכול להיות שיתקנו תקנה לפיה רב קהילה יכול לחטן רק מי שמשתייך לקהילתו (ע"פ האנאלוגיה לראשי ישיבות)
שים לב - לא מדובר על מצב בו כל מי שיש לו סמיכה מהרבנות (וממילא נבחן על הלכות קידושין) יכול לחתן - רחוק מכך...
עכשיו דמיין מצב בו אני , לדוגמא, שכבר אינני תלמיד ישיבה, רוצה להתחתן. רב השכונה שלי הוא אדם נחמד ולא עשה לי שום דבר רע, אך אין אני חושב שזוהי סיבה מספיקה לכך שהוא יחתן אותי. רב השכונה שלי הוא גם "רב הקהילה" היחידה בשכונה. מה זה אומר לגבי?
כמו כן, דמיין מצב בו חילוני, שאינו שייך לשום קהילה, רוצה להתחתן: האופציה היחידה שעומדת מולו היא רב השכונה (שכידוע כמעט כולם חרדיים. וכמו כן ידוע שמי שנקרא "רב" בשכונה אינו נחשב לרב בקרב החרדים עצמם) ...
[ליצירה]