כי השלהבת בנשמתו של יוצר לא יכולה לעצור במהלכה מעלה מעלה...לבעור!
זהו גורלו של משורר...
הכתיבה שלך נורא עדינה ונדמה שכאילו בשקט אתה חודר לנשמות של אחרים...ונוגע...
בהערכה רבה
פרח בר.
[ליצירה]
כי השלהבת בנשמתו של יוצר לא יכולה לעצור במהלכה מעלה מעלה...לבעור!
זהו גורלו של משורר...
הכתיבה שלך נורא עדינה ונדמה שכאילו בשקט אתה חודר לנשמות של אחרים...ונוגע...
בהערכה רבה
פרח בר.
[ליצירה]
מבחינה מוסרית, לא בטוח עד כמה ימליצו היום על התנהגות כשל רבי עקיבא - לעזוב את אשתו לכל כך הרבה זמן.
כמו כן לא סביר שמישהו (וכל שכן בעל תשובה) יוכר כמנהיג יהדות ארה"ב ובטח לא שיעלה לארץ. (וראה "סיפורה של הינדלה המסכנה" שזעזע את העולם החרדי - בדיוק מקרה כזה)
ובטח לא יחבק את אשתו בפומבי (ראה "גן נעול" וחבר מרעיו - כנראה שהשתנו הזמנים מאז רבי עקיבה ומאז שבנות ישראל היו מחוללות בכרמים)
[ליצירה]
היה פה פעם כבר מקרה שיוצר אחד הזמין את יוצר רעיהו לדו קרב (מיכמוני הזמינה את פון דלה מורטה) ובסוף התברר שזה הוא יוצר אחד.
אך במקרה שלנו ברור הוא שאין זה כך שהרי לשמואל אין טיפת חוש הומור
[ליצירה]
טוב, יש לי קצת זמן כך שבקצרה:
כמו שאמרתי לגבי הבחירה החפשית (בתגובתי על "זיבולים בשכל" של אותו הכותב)
אין משמעות לטענה שמשהו קיים אא"כ הטוען זאת יכול להסביר את המושג (ועיין שם).
לכן התפיסה של הרמב"ם המרחיקה את ה' מתפיסתינו על כרחה שתוביל לתפיסה הלייבוביץיאנית והקשרית
שלמעשה מבטלת את קיומו.
א"כ צריך לנקות בדרך הפוכה של השגת מציאותו ית' והיא שה' הוא כללות כל הנמצא.
גם אז א"א להשיגו אלא רק את קיומו. (והרחבתי במונולוג שלי "ידיעה ואהבה")
נ.ב. החילוק של הרב הנזיר (בפירוש הרב זצ"ל, חילוק שהרב עצמו לא עשה ושעורר הדים בשנים הקודמות וד"ל) בין פנטאיזם לפנאנטאיזם הוא ג"כ חסר משמעות:
אי אפשר לטעון שום דבר על ה"מעבר" (האנטו) אלא רק על כללות המושג (ה"פאן") וגם אז בתור אבסטרקציה וד"ל
תגובות