מוקדש לידידי ורעי אריאל ק.
עם כומתה על הראש ומדי תותחנים
מול מג"ב ויס"מ בעוז רוח עמד
ויקח מגאפון ויקרב אלי פיו
וישמיע קולו ויפצח ויאמר:
" רב-אלוף דן חלוץ, אנכי חיילךֳ
אריאל, כך וכך מספרי האישי
אף על פי שרב"ט- מתייצב למולך
וקורא לסרב לגרש אנשים
לגרשם מביתם - שמסרו את נפשם
על שלמות המולדת ועל התקווה
שאומה שבכח מבי ת גורשה
שוב תשוב לנווה ותצא מהסבך
וגרשון הכהן, פקודך אנכי
באוגדה כך וכך ובגדוד זה וזה
אף שמעתי שיעור או יותר מאחיך
הפסק להיות רק גורם מאזן! "
והיו אתו יחד (כולם על הגג)
סגן אלוף (מלואים זה אותו הממציא
של צמיד שעונדים נערינו עד עתה)
הצדיע לעלם ויאמר: " לוּ עוד
חיילים שכמותך היו לנו אזי
לא היתה מתבצעת תכנית הזדון
ברגעים טרופים אלה. איזה מחזאי
מעלה על הדעת היה התסריט
ששרון, הוא גיבור מערכות ישראל
לא אחר אלא הוא יגרש יהודים -
ישובים שבנו בעידוד מפלגתו
וממנו אישית? " . אספר ואקדים:
אריאל מכרינו , יומיים לפני,
תחת לכת לתל השומר לשחרור
יבכר ´הסתנן לנווה הדקלים
ומשם פסע עלט עדי כפר דרום
ויפגוש ידידים מבית א-ל (ישיבה
שהגיעה לשם, יחד עם רבנים
שישבו גם אחר כך בבית מעצר
עם צאנם ויתנו שיעורים כסדרם
על הדף - עלי כן יקרא בית הכלא
היום "ישיבה" בפיות עצורים )
וביום הגירוש התבצרו על הגג
ושפכו לא חומצה שדיווחה התקשורת,
לא צבע על ה מפנים במדים,
אלא מה ששפכו (ודיו לחכימא).
ובא דן חלוץ וגרשון הכהן
(מפקד הגירוש) ועלו על הגג
ושמעו את דברֵי אריאל להלן
ויזועו - חרדו שחייל ידבר
כך באומץ: "חוצפה! ועוד מול מפקדיו!
חשבון לו לי אישי ייענש בפומבי
ומשפט חיי נפשי ראווה ייערך
פן יניע לחטוא אחרים" כך אמר
רמטכ"ל על חייל (רק רב"ט!). כוליה האי
לא חפץ הבורא בחסדו הגדול
ובדרך לא דרך אחר נפתולים
ארוכים (כללו ישיבה בבית כלא
צבאי - אחרי אזרחי כאמור)
אז הגיע היום זהו יום השחרור!
תגובות