משוואה עם נעלמים בגלל הנגיעה האישית. תערובת של עבר הווה עתיד מתחברים (!) לשיר קצר ונכון. כזו היא נפשו של יוצר. הדברים הקטנים שמעוררים בפנים דברים גדולים. מי המליץ?

שעת סיפור כבר שכחתי שאפשר לכתוב ככה- בשפה כזאת, חוויות כאלה, בהתבוננות כזאת. מי המליץ?

מהבויידעם אתם רואים את הסוף? מריחים אותו, יכולים לגעת בסוף דעתו של הכותב? "השירים משאירים סימנים שחלק מאיתנו יקראו מחרתיים". דרכו הנפלאה של-- שלו. מי המליץ?

סליחה, אדוני, סליחה זה הקטע של ילד שהכי מרגש אותי. הוא לוקח יחס שקשה להבין אותו, ומציג אותו כסיטואציה יומיומית. המשפטים כאן דו-משמעיים באופן עדין, כזה שלא מונע מהסיטואציה עצמה להיות אמינה ונוגעת ללב. לא פשוט, לעלות. מי המליץ?

עולמות נוגע בגבול הטירוף, המרוצה, החיפוש הקיומי של אנשים אחר בית, צעקות ברחובות, גשמי פברואר, ענייני נפשות. פרוע כמו פילים ונוגע כמו פברואר. וגם- גרפיטי... מי המליץ?

לא רק כרובי צריך הרבה רקע כדי להבין את השיר הזה, ודווקא הקודים והמשמעויות סותרות את תוכנו וכותרתו. לא רק כרובי, הרבה יותר מזה. מי המליץ?

לקנטאור--- ...חייבים לקרוא את כל הסיפורים שלו , ואז להבין כמה השיר הזה שונה- גלי מכמניו. מי המליץ?

נסתרות דרכי האמונה מדוע בחרתי ביצירה זו? מוטב שאשאל: מדוע בחרתי באמונה זו. כי זו אמונה שיש בה מן העקרות, לעיתים, שיש בה מליחות והמתנה, והבטה עין בעין בייסורים. ואמונה. אמונה שהתהום איננה פעורה, גם כשכבר נראה שאנו על סיפה. מי המליץ?

ערוגת אשכולות בימינו הערוגה היא שם דבר; עורכת-על, צלמת-מזויות-לא-שגרתיות, וחברת כבוד במערכת. אבל היו ימים, אחח, ימים שהערוגה היתה כותבת צעירה וחתרנית. הביטו כיצד היא משתמשת בארסנל הדקדוקי כולו כדי להטיח האשמות בגבר אומלל, שכל נסיון תגובה שלו לנוכח הנאום הבלשני שלה ישמע כגרעפס גברי רפה. מי המליץ?