מה שקורה במרחב האווירי, כי לשיר הזה איכות כפולה- בתוכנו הרגיש, ובכתיבתו המצויינת. ישן אך רענן בנוף הצורני. מי המליץ?

ריח של כאב הרבה פעמים, כשמנסים לתאר תחושה, גולשים לבנאליה. המילים פשוט לא מכילות מספיק. במקרים כאלה מנסים לתאר דברים מסביב- מראות, רגעים שנגעו ללב בלי ממש להבין למה, צלילים, ריח. ומתוך המכלול עולה התחושה, בהירה וברורה, גם למי שלא חש אותה בפירוש, אלא רק צל או דמיון שלה. כזה הוא הקטע הזה. מי המליץ?

כי אלול את התחושות הכל כך מוכרות, דמוסתנס כותב בשפה המיוחדת שלו, ובאלוליות פשוטה. מי המליץ?

איזה כיף ששבה אליי המשוררת הזו. בבגרותה, זה כבר כמה שנים, בבשלותה- כותבת את שאני אוהב. שירים. מי המליץ?

שחקני משנה נלעגי מצנפת התלבטתי קשות על איזו מהיצירות של אחת אלמונית להמליץ, כי כולן כל כך יפות. אז ראו את ההמלצה הזו כהפניה לכל חמשת השירים שהיוצרת הזו- מהראשונות לפרסם באתר- פרסמה כאן. אחד הדברים היפים יפים אצלה הוא היכולת ללכוד את השירה שברגעי החיים הקטנים, המשניים כביכול, אבל הממשיים כל כך. כמו שיירת הגמדים המאוכזבים שבשיר הזה. כמו שיחת הפלאפון מהאוטובוס בקו 400. כמונו. מי המליץ?

בגלל הצורניות ועוד רגש עז כעקת לב, רגש חם ואוהב, רגש נוסק עד גבהים הוי כמה שזה מפחיד ומדהים מי המליץ?

משוואה עם נעלמים בגלל הנגיעה האישית. תערובת של עבר הווה עתיד מתחברים (!) לשיר קצר ונכון. כזו היא נפשו של יוצר. הדברים הקטנים שמעוררים בפנים דברים גדולים. מי המליץ?

מה שקורה אחרי. עוד לא החלטתי אם זאת סאטירה או הגיג פילוסופי, אולי זה שניהם יחד. כאן, ובכל יצירותיו שלומי מצייר תיאורים, כך שזה תמיד סיפור אמיתי. מי המליץ?

אחח.. כל כך מעט מילים, כל כך הרבה נאמר.. איזה כיף זה כשכותב איכותי יודע לומר את דברו in not so many words, דברים שאנו, הקוראים הפשוטים קוראים וישר מזדהים, ישר יודעים שאלה דברים נכוחים ואמיתיים, דברים היוצאים מן הלב והנכנסים אל הלב. לכל אחד מאיתנו יש, כמובן, את אותה החבילה, ומי שאומר שאין לו, אז או שהוא חי בהכחשה, או שהוא מת. איזה כיף זה שמגיע יוצר חדש שמצליח על ההתחלה לכבוש את קוראיו, ולתת להם את ההרגשה, שלו הם היו הכותבים, אותן המילים ממש היו יוצאות תחת מקלדתם. בתקווה לקרוא עוד מיצירותיך, יואליקו, וברוך הבא בצל קורתנו. מי המליץ?