מאוד אהבתי את הבית האחרון של השיר הנאה הזה. "מתקרבת" הצליחה להטמין בו בכיסוי את כל מה ששירים רבים שקראתי במקומות אחרים לא מצליחים להכניס בגילוי, וגם לשתף את הקורא בהתעלות עצומה. מי המליץ?

יצירתי דררקון עגום/ בשיר רחמים/ על היקום/ פשוט אהבתי. מי המליץ?

אחת הפעמים הבודדות ששיר פשוט.. עושה את זה בקריאה ראשונה, בקריאה שניה. כל שצריך לעשות הוא לכרות את האוזניים לגשם שטופח קלות על העלים שבחוץ ולהתחבר לאינסטיקטים הכי ראשוניים של חורף. הרבה מנסים וניסו ועוד ינסו להעביר את החורף בכמה מילים. השיר הזה הוא אחד הבודדים שמצליח. מי המליץ?

כי אין מספר מתקרבת, אחת היוצרות המובילות באתר, פורמת שוב את הגבולות שבין מטאפורה לחוויה, ומעבירה במספר שורות בודדות, גודש של ציפייה מורגשת, שנספרת אחת לאחת עם ערימות השיבולים. מי המליץ?

הקיסרית הילדותית למה בחרתי ביצירה זו? תקראו ולא תצטרכו הסברים. ואז תקראו שוב. מי המליץ?

המשפט האחרון בימים אלה של אולימפיאדה. תמיד שמח לקרוא פה יצירות מסוג זה. מי המליץ?

יצאנו עשרה חזרנו שבעה, "יצאנו עשרה חזרנו שבעה, אבל בתוכנו יודעים שאף-אחד בעצם לא יצא..." על-כך אין לי מה להוסיף רק להצטמרר. שב"ש אמילי מי המליץ?

ליום הזכרון קשה לכתוב על אבל ועל אבדן בעדינות הנדרשת, שלא נדחפת לדמעות ולכאבים מדממים. כי כל מי שמכיר שכול (ולצערנו, רובנו מכירים) יודע שהאבל לא מסתיים כשמתייבשות הדמעות, אלא הוא חווייה מתמשכת, חווייה של חיים עם חוסר. השיר הזה, של אהוד בן פורת, מרטיט אותי כל פעם מחדש, כי אני מרגיש שהוא מציב לצידי, ברגישות העדינה שרק קומץ מילים מדויקות להפליא מסוגל לרקום, את התהום הפעורה שמשאיר האבדן, והיא עומדת לידי, מביטה בחומרה, שותקת וממאנת להנחם על בניה. מי המליץ?

הולכת עד הסוף עם הדימוי, אבל לא עוברת את הגבול. ולקראת סיום, מה שהתחיל כשיר דימויים חביב, מתעלה לכדי יצירה מפעירת פִּיות. מי המליץ?