[ליצירה]
זה חמוד מאוד. אבל לדעתי היה יותר מאתגר לכתוב משהו שלוקח עובדה *אמיתית* כלשהי, ומציג את זה מנק' מבט כל כך מפתיעה שאתה לא קולט שמדובר בעובדה הידועה הזאת. (מאשר להמציא איזה נתון לא הגיוני ולכתוב עליו סיפור שחוגג על אי ההגיון שלו)
[ליצירה]
יפה ונחמד,זורם וקליל.
האמת, ישועות ונחמות,שהסיפור לא רחוק מהמציאות...
יש לי בחצר כמה חתולים לבנים שב-ה-ח-ל-ט תקועים...
כמו מסמר.
אז אם למישהוא מתחשק חתולים שחושבים שהם מסמרים...שייתה וייטול..
[ליצירה]
רעיון נחמד מאוד.
יותר מהביצוע, לטעמי.
ואולי כדאי להחליף את הכלי נשק שם בהתחלה לאקדח. עם רובים בדרך כלל לא מסתובבים כשהם בתוך החגורה.
ועוד, שכדורים לא נוהגים לרדוף אחרי בני אדם לפני שהם יוצאים מלוע הקנה של ה.. אקדח, רובה או טנק. עד כמה שידוע לי.
[ליצירה]
כואב לי מקנאה- זו הייתה כוונתי. זה כתוב יפה וברור (בשביל, בכל אופן. אני מכיר אנשים שהיו יושבים שעתיים ומתווכחים האם זה נהיר מספיק או שמא חסרה שורת קישור בין קטע לקטע- מה שכמובן יהרוס את כל היופי בסיפור, ואת כל הערב של האנשים האלו...)
[ליצירה]
[ליצירה]
יו!
מרק דגים בישל קיפוד ברוטב מיונז!
אפשר להבחין במוטיבים חוזרים בסיפורים שלך, הטלת משימה מטופשת על הגיבור המטופש בידי דמות מטופשת אחרת, וסיום/אי סיום המשימה בדרך מטופשת ביותר, שאיכשהוא מובילה להתקדמות העלילה למרות כל הציפיות.
(:
שתהיה בריא. שבוע טוב.
[ליצירה]
אני לא מאמינה!!
אני הראשונה שמגיבה!!
מרק, תהיה בריא. אתה פשוט מוכשר!!
(למען לא אהיה בורה עד הסוף ממש, זה כאילו סוג של פארודיה על מאטריקס?)
מחכה לפרקים הבאים בכליון עיניים,
עדי.
[ליצירה]
סיום
כתבתי סיום אפשרי לסיפור (אני מקווה שלא אכפת לך שאני מתייחס אליך בתור זרובבל, אני פשוט לא חושב שקוראים לך ממזר פרחים):
זרובבל שלח את הסיפור בדיוק בזמן, לפני שהופיע
מאחוריו מלאך עם 3 ידיים ומצפון שעדיין פועל על שקט.
המלאך מיכאל התקרב אליו, בשקט, הוא התכונן להכות בו עם ה - לפתע הוא נזכר שהוא שכח את נבל המוות הגרעיני שלו בגן עדן. הוא חזר לקחת אותו, אך בטעות הגיע לאפגניסטן. הוא ראה שם שסק מוטנטי.
"איפה אני?"
"פה."
"איפה זה פה?"
"איפה שאתה נמצא עכשיו."
"טוב, איך קוראים למקום הזה?"
"אפגניסטן."
"טוב."
"מי אתה?"
"קוראים לי מיכאל, אני מלאך, ועכשיו אני חוזר לגן עדן."
"אתה לא יכול."
"למה?"
"אפגניסטן מוגנת במגן אנטי-מלאכים שמונע ממלאכים להשתגר החוצה."
"אני לא שמח."
"אתה יכול לצאת אם תלך דרך המגן."
"אז אני אשתגר לידו, ואלך דרכו."
"זה לא כל-כך פשוט."
"למה?"
"טוב, בעצם זה כן. אבל אם תשתגר לא יהיה בזה
אתגר."
"אז אני צריך למצוא מכונית שתביא אותי לשם?"
"אתה יכול להסתפק בסשק מעופף."
"סשק?"
"כן. כמו שסק, רק מעופף."
"טוב."
"אני היחיד ששם לב שהיה מאחורי מלאך שרוצה להרוג
אותי?" שאל זרובבל את חציל השמירה שלו.
"לא. גם אני ראיתי אותו."
"לאן הוא נעלם?"
"הוא כנראה ניסה להשתגר לגן עדן כדי לקחת את נבל
המוות הגרעיני שלו. אבל הוא הגיע בטעות לאפגניסטן, והוא לא יכול להשתגר החוצה בגלל שאפגניסטן מוגנת במגן אנטי מלאכים. אז עכשיו הוא מחפש סשק מעופף כדי לעבור את המגן."
"איך אתה יודע?"
"סתם צחקתי. נראה לך שזה הגיוני? מה הסיכויים שכל
זה יקרה?"
"טוב. איך נעצור אותו?"
"יש לי רעיון. אפשר להעביר את המצפון שלו למצב פעיל."
"ואיך נעשה את זה?"
"אתה תדבר איתו, וכשהוא לא יסתכל אני אבצע את
התוכנית."
מיאכל, לאחר שעשה את הסידורים הנחוצים, השתגר לחדר שבו היו זרובבל וחצילו.
"הי."
"תתכונן למות."
"רגע!"
"מה?"
"אפשר לקחת חפצים אישיים לגן עדן?"
"כן."
"טוב. חכה כמה דקות ,אני רוצה לארוז."
"טוב."
מיכאל כיוון את הנבל הגרעיני שלו להתפוצץ תוך 5 דקות.
"אני מוכן."
"טוב."
"חציל, עכשיו!!!"
"מה עכשיו? אה, כן, זה!"
החציל כיוון את המצפון של מיכאל למצב פועל. מיכאל, שנכנס לטאומה בגלל מה שקרה, השתגר בחזרה לגן
עדן. הנבל התפוצץ בפיצוץ גרעיני אדיר, והחריב את החדר.
זרובבל עמד בשולחן הקבלה וחיכה. לפתע הגיעה
מזכירה.
"אפשר לעזור לך?"
"כן. אני מחפש את המלאך מיכאל."
"לך ימינה במסדרון, דרך הקיר. מיכאל מנצא בחדר 4739.16."
"תודה."
זרובבל הלך לחדרו של מיכאל, עם חיוך שטני על פניו.
[ליצירה]
כותרת (זה לא סימטרי כשיש "כותרת" רק בצד אחד של הנקודותיים)
|חושב על משו מתאים להגיד. משו לא קיטשי מדי, אבל גם לא יותר מדי סרוט. משו שיביע אהבתי לסיפור, אופן כתיבתו המעולה, הרעיון המקורי מאוד, ועוד כל מיני|
|חושב עוד קצת|
|שותק|