מתחשק לי לבעוט

מתחשק לי לצרוח

מתחשק לי לשבור את כל הלכים ולברוח

מתחשק לי לבכות

מתחשק לי להתכווץ

לשבת בפינה

כולי קטנה

ולא לצאת בחיים יותר מהבועה

מתחשק לי להיות לבד

שם יש רק אותי

ואין מי שיגיד שאני לא כמו כולם

שאני שונה

וזו לא מתנה

אין מי שיגיד שאני לא משתלבת בחברה

שאני אלימה ומוזרה

אין סיבוכים, אין בעיות

לא צריך כדורים וועדות

לא צריך לתת דין וחשבון

כי זה רק אני

ויש ממני מספיק

כי אני עולם קטן

כמו כולנו

ואם לא שמעת

עולמות הם אינסופיים

אני תמיד יכולה למצוא בי דברים חדשים

אז מי צריך כל כך הרבה עולמות בחיים שלו?

מי קבע את זה? החברה?

שתזדיין החברה

שיזדיינו הציפיות

שיזדיינו קווי האופי הנורמטיביים

שיקפצו המסיבות, העבודות, הפגישות, חדרי המיטות

אני לא מבינה איך להיות רגילה

אף פעם לא הבנתי, או ששכחתי

למה אני לא יכולה פשוט להיות אני

פשוט להיות לבד

בלעדיכם

עם האבחונים שלכם

הבעות הפנים שצריך לתפוס

מחוות קטנות, דקויות

עולמות שלמים

בגוף אחד

עם הדרישות שלכם

עם דרישות אתם באים

תהיי בוגרת

תתמודדי עם זה

ועם זה

מה קרה? כואב לך? שורף לך?

אתם פתאום יוצאים מהקונכייה שלכם

מראים את הפרצוף האמיתי

וטורקים לי את הדלת

כי אני כבר גדולה ובוגרת

כל כך הרבה אנשים

שאני מתכווצת

ונכנסת

לעולם שלי

ואז אתם באים עלי

ומוציאים

ומכניסים

ומסובבים

ומיישרים

די נמאס

תנו לי כבר הפסקה