[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
למיכל שלום,
אני מודע למה שנקרא: "אגוצנטריות" של אנשים שאוהבים רק להשמיע, ואינם יודעים להקשיב. זאת צורה של הגנה עצמית, וזו בעיה שלהם (לא שלך).
אבל,הנה מצאת שש אוזניים קשובות אליך (שתיים שלי, שתיים של כנרת ושתיים שלך) וכפי שכנרת אמרה: הדרך הטובה לזכות בהקשבה של אחרים אלייך זו הנתינה. אני שמח מאוד על ה-"תלת-שיח" שבינינו, שנוכל שלושתנו ללמוד ממנו ולהקשיב אחד לשני. אשמח להמשיך ולהקשיב, ומדי פעם לתת מילת עידוד . תודה על המחמאות. בא בימים
[ליצירה]
הדגמה
אני מלמד אנשים קשישים שימוש במחשב (בהתנדבות). שני שעורים או יותר הולכים על איך להשתמש בעכבר. יש לי נכד בן שלוש וחצי. ניגש למחשב. מזיז את העכבר לYOUTUBE בוחר את הסרטונים לפי טעמו (בהתאם לגילו) ומשחק עם העכבר חופשי. כשאני עושה משהו לא כפי שהוא רוצה הוא אומר לי: "סבא, לא ככה".
[ליצירה]
אם תקבלי את עצמך, כמו שאת, ותאהבי את עצמך בלי משוא פנים, תוכלי לוותר על המראה והאיפור, ותווכחי לדעת שגם אוהבים אותך. מה לעשות עם חייך, זה נתון בידייך, ואם תאמיני בעצמך, ותעשי את מה שנועדת לעשות, תוכלי למצוא את דרכך.
לא, אינני פסיכולוג, ואני מודע שבעיה זו קריטית יותר לנערות מאשר לנערים, אבל נסיון חיי (כ-"בא בימים") נותן צידוק מלא ואמיתי לדבריי. אז תתחילי לדבר עם עצמך ותלמדי להיות ידידה שלך ולאט לאט הכל ישתנה.
בברכת דרך צלחה בא-בימים
[ליצירה]
השירים מהזן הזה הם יפים ויש בהן משהו מיוחד, נדיר. ובאשר לתוכן. אם יש צדק בתגובה של אמונה תחיה, אז אל תדאג. זה קורה....גם אם אינך רוצה, יש לך את זה. זה מבלבל אותן, מטריף את חושיהן. אך לבסוף אתה נופל שדוד לרגלי האחת והיחידה....אל תחפש אותה בפנקס הטלפונים שלך, תצטרך למצוא לבד וגם אז היא לא תענה מיד....כאלה אנחנו. מטומטמים. הייחוד שלך הוא בכך שאתה גם משורר (פרוזאי ?!?)
[ליצירה]
השיר הזה נגע ללבי כאילו היה שיר מוזמן.
היה לי חבר כזה. רק עם אנשים כאלה, החברות היא אמיתית, כי על אף מזגם הסוער, ויצר המלחמה על צדקתם, שאינו ניתן לכיבוש, הם אמיתיים כנים וישירים. הבעיה שאנשים כאלה נשחקים מהר ומגיע הרגע שהם קורסים תחת עול היושרה והמוסר שהם נושאים על גבם, ואז אתה נשאר בלי חבר אמיתי....
שמור עליו, ש-"יקבל את גזרתו בדממה" כי כאשר תאזל התחמושת הוא "ייפול בקרב".....
תודה רבה והערכה רבה ליכולת הביטוי שניכר בשיר הזה. בא בימים
[ליצירה]
השיר בזב מראה עדכמה השכונה שלך הטביעה בך את חותמה ואף שעזבת אותה היא בך ואתה חוזר אליה שנית, וחווה אותה שנית כי היא בנשמתך. זה שיר מאוד אישי ואינטימי,ונגע ללבי.
אשרי מי שחש כך על מקורותיו ומולדתו.
אני חוויתי את החוויה הזאת באופן שונה לחלוטין.
לו אני הייתי כותב שיר על השכונה שלי הוא היה נראה אחרת:
השכונה שלי היא הזיה של ילדות
שכל מה ששרד ממנה
הן מילים של אוטוביוגרפיה.
מעורפלת וחסרת דיוקן.
זנחתי אותה לנפשה
והיום היא מתפוררת.
איש אינו מכיר אותי.
לא לקחתי ממנה דבר
שממנו בניתי את ביתי
הרחק מהשכונה שלי
ת"ק פרסה במרחק ובלב.
המקום הגיאוגפי
בו גדלתי איננו עוד
השכונה שלי.
[ליצירה]
שיר כזה אינו יכול להיכתב ולהיקרא בלי תגובה מצדי. את כותבת בלשון עבר: "כתבנו" אם את אכן שייכת לעבר, כמוני, אז אומר לך על עצמי: בעבר עסקתי בעשייה (בשדות חיטה, תלתן וכותנה, פשוטו כמשמעו), ולכן לא היה לי זמן ומוטיבציה לכתוב. העשייה היתה עבורי, השירה של אז, גם בלי כתיבה. כיום אני כותב על "שדות חיטה". אינני חושב שאני כותב על העבר שהתפוגג. אני חש שאני כותב על העתיד, כאשר האנשים יתאכזבו מההווה ויחפשו נצרים היונקים מהשורשים של העבר. הדרך פתוחה לפנינו. בואי נכתוב על "שדות חיטה" למען העתיד.
[ליצירה]
"זה לא אנחנו שמשתנים
זה רק הנוף שזז"
זהו היבט מענין על היקום.
זה כמעט כמו תורת היחסות. תלוי מאיפה מסתכלים.
לפי תורת היחסות, לא ניתן לומר מי זז ומי עומד.
כבני תמותה אנו חשים שאנחנו משתנים והיקום - כבודו המקומו מונח.
תודה על האתגר שנתת לי לחפש תובנה בעולמנו המיסתורי.
[ליצירה]
מאיר שלום,
מזמן לא קראתי מפרי יצירתך.
פעם הרבית לכתוב, אבל לשיר אהבה רומנטי , רך ועדין, כזה עוד לא זכיתי ממך. מתברר שהחיים משתנים, וככל שמתבגרים נעשים יותר רומנטיים (בניגוד למה שנהוג לחשוב). תבורך ויישר כוח.
בא בימים