[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
פרחונית (יותר אופטימי מאלמונית)
אהבתי את השיר (ולכן) יש לי מה להגיד עליו:
"לא אכפת לי ממך על אף האהבה".
נשמע מעניין ומביך כאחד, אבל כל-כך מובן, לכל אחד יש תקופה שהוא מרגיש כך. בעיניי השיר לא אופטימי אבל מאוד אינטימי. לי עצמי זה מעורר אסוציאציה של זחל שהופך לגולם כדי להיות אחר-כך פרפר, ולעוף למרחקים.
[ליצירה]
מהמם ונוגע בנימים הנסתרים וברגשות גלויים לעין.
יש הרבה תבונה ותובנה בדברים שכתבת, ואם זה מכוון למישהי מסוימת, תאמר לה בשמי, שאתה אכן ראוי למילוי משאלותיך. בא בימים
[ליצירה]
איתך האבלך.
לצערנו היגון הוא חלק מהחיים, ולא נוכל להימלט מאבל על יקירנו שהלכו ואינם.
בגילי המופלג אני מתבונן על הדברים גם מהצד השני. ברשותך, אצטט שיר שכתבתי על כך:
ספר החיים
לאחר מותי
אמשיך ללכת בדרך החיים
כל עוד חיים אנשים
שזוכרים אותי,
שיכולים להספיד אותי,
שיכולים להשקות בדמעותיהם,
את רגבי אדמתי.
כאשר הם ימותו,
ימחה שמי מספר החיים.
השיר שלך ממחיש את החשיבות של "ספר החיים".
שלא תדע צער בא בימים
[ליצירה]
אינני מצוי בדברי חכמים, בפרשנות ובמדרשים, אבל, המושג "מולדת" הוא בעייתי. אנא עיין בשירי: "מולדתי (צוואה)" על-פי תפיסתי מולדת במובן הפרטי ובמובן של תקומת ישראל, אינה המקום בו נולדת אלא המקום אותו בנית, יש מאין. נכון שזה סותר את ההגדרה של מולדת במובן הפשוט, אלא שהוריי באו מארץ הולדתם בגולה והקימו כאו את "מולדתם". אני נטשתי את הבית שבנה אבי במו ידיו (פשוטו כמשמעו), וזה המקום בו גדלתי (בארץ ישראל), והלכתי לארץ חרבה להקים לי "מולדת". אז אולי צריך לפרש את המקרא בדרך כלשהי, או אולי להכניס למילון מושג אחר ליצירת ביתך, אבל בילדותינו לימדו אותנו את השיר: "נבנה ארצנו, ארץ מולדת". כלומר: מולדת בונים. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" יוצר זהות בין בית אבא ובין מולדת, אבל למעשה אברם הולך מבית אביו ומקים לעצמו "מולדת" במובן שציינתי לעיל ושתואם כל-כך את מעשה תקומת ישראל בימינו אלה. עד כאן המובן האישי - "מולדתי". נכון שבמובן הלאומי אנו מדברים על מולדת של עם בטריטוריה משותפת וזה מה שמביא אותנו "לבנות לנו מולדת" דווקא כאן, ולא במקום אחר על פני הגלובוס, אבל עדיין העובדה שאבי לא נולד כאן, והקים לו "מולדת" כאן, וכנ"ל אני, שנולדתי כאן עדיין נשאר לי מקום לבנות לי מולדת משלי. הפלסטינים נולדו כאן, לכן הם קוראים לארץ הזאת "וַטַן", כלומר: מולדת אבל השאלה עומדת בעיניה, כי במובן הפשוט של המילה "מולדת", זו מולדתם.
סיבכתי ?! נכון זה נושא לא פשוט.
אני מודע לכך שדבריי עלולים לגרום להתלהטות הויכוח, ואינני רואה בכך פסול.
[ליצירה]
[ליצירה]
אשרי הספתא שנכדהּ אוהב אותה כל כך. תבורך !
שנה טובה בא בימים
[ליצירה]
מעניין שמיכת הפוך,
אינני יודע באיזה שלב את במארג חייך, אבל לפי השם שבחרתי אני לעצמי, את יכולה להבין שאני גימלאי, וזה בדיוק מה שכתבתי כשיצאתי לגימלאות. ולקח לי זמן של שנתיים לצאת מזה, ולמצוא את הטעם המתוק שיש לחיי חופש של גימלאי. אבל צריך לנצל את כל מה שאפשר כדי לאסוף את הדבש שאותו רודים בגיל הפרישה. אז אם את צעירה ממני כדאי שתצאי מזה , כי לפניך עוד הרבה עבודה לעשות. ויפה שעה אחת קודם.
[ליצירה]
הארת המציאות בצורה יפה מאד. שמחתי :-) אני אתך. העולם מלא פרטים קטנים, שכדאי ואפשר לאהוב, ואם אינך שם לב אליהם, הזמן עובר לריק ושמחתך נמוגה. כמו שאומרים הימינו: "חבל על הזמן".