[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
שיר כזה אינו יכול להיכתב ולהיקרא בלי תגובה מצדי. את כותבת בלשון עבר: "כתבנו" אם את אכן שייכת לעבר, כמוני, אז אומר לך על עצמי: בעבר עסקתי בעשייה (בשדות חיטה, תלתן וכותנה, פשוטו כמשמעו), ולכן לא היה לי זמן ומוטיבציה לכתוב. העשייה היתה עבורי, השירה של אז, גם בלי כתיבה. כיום אני כותב על "שדות חיטה". אינני חושב שאני כותב על העבר שהתפוגג. אני חש שאני כותב על העתיד, כאשר האנשים יתאכזבו מההווה ויחפשו נצרים היונקים מהשורשים של העבר. הדרך פתוחה לפנינו. בואי נכתוב על "שדות חיטה" למען העתיד.
[ליצירה]
".....את עולמנו אז נחריבה
מגב כפוף נפרוק העול
אלא כלום מתמול מחר הכל......"
הימנון הבולשביזם שאומץ ע"י אל-קעידה והאיסלם הקיצוני - משאת נפשך. אני בא בימים. זה לא יקרה בקדנציה שלי. אבל את תווכח בעצמך איך עולמנו נחרב למען אידליסטים כמוך.....
יש לך מולדת אתה יכול לחזור אליה. איש לא ימנע ממך. ברכת הדרך......
[ליצירה]
ראשית, שיהיה במזל טוב ! שנית, כן ירבו. שלישית, אני תמיד אומר לזוגות צעירים (מתוך נסיוני כ-"בא בימים") "תחזיקו את זה חזק, כי חויה הזאת בורחת כל כך מהר". כל טוב בא בימים
[ליצירה]
זה נכון. כל בן-אנוש צריך לעצב את הדמות שלו. לחינוך ולמסרים של ההורים יש חלק בעיצוב ה-"עצמי", אבל במידה הנכונה.
אחד מגדולי המדענים של המאה העשרים - ריצ'רד פיינמן אמר: "מורה טוב צריך לדעת מתי להפסיק ללמד".
בסיכום: ההורים צריכים לתת לילוד את הכלים
א י ך ל ל מ ו ד ל ע צ ב א ת ד מ ו ת ו.
[ליצירה]
לשמואל אל-קודסי,
יפה הבלורית, התואר והנפש. שמעתי אותך, שמעתי.
אגב ניסית פעם פסיכולוג ? זה יכול להקל על מצוקת האנושות שרובצת כולה כל כתפך. בכל אופן, כל עוד המעמסה רובצת עליך , אני פטור מדאגה. אני רק מקווה שחלומותיך לא יתגשמו בקדנציה שלי, כי אני כבר בא בימים
[ליצירה]
השיר בזב מראה עדכמה השכונה שלך הטביעה בך את חותמה ואף שעזבת אותה היא בך ואתה חוזר אליה שנית, וחווה אותה שנית כי היא בנשמתך. זה שיר מאוד אישי ואינטימי,ונגע ללבי.
אשרי מי שחש כך על מקורותיו ומולדתו.
אני חוויתי את החוויה הזאת באופן שונה לחלוטין.
לו אני הייתי כותב שיר על השכונה שלי הוא היה נראה אחרת:
השכונה שלי היא הזיה של ילדות
שכל מה ששרד ממנה
הן מילים של אוטוביוגרפיה.
מעורפלת וחסרת דיוקן.
זנחתי אותה לנפשה
והיום היא מתפוררת.
איש אינו מכיר אותי.
לא לקחתי ממנה דבר
שממנו בניתי את ביתי
הרחק מהשכונה שלי
ת"ק פרסה במרחק ובלב.
המקום הגיאוגפי
בו גדלתי איננו עוד
השכונה שלי.
[ליצירה]
השיר נשמע כצל של חיים. אבל כידוע לך, קיומו של צל מעיד על מציאותו של האור. אז כדאי לחפש את מקור האור שמטיל את הצל של עצמך, כי את הרי יודעת שאינך צל, ואם תמצאי חיים אחרים, תווכחי לדעת שגם הם מטילים צל, כיוון שקיים אור.
[ליצירה]
לאריה חופשי ("טעיתי" בשם שלך, בכוונה)
כפי שהנך רואה בחותם שלי, אני בא בימים, ואינני חש ש-"לא טוב להיות זקן" אם מכינים את ה-"קשישות" כראוי. כשהייתי צעיר חשבתי כל הזמן מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, וחששתי שלא אעמוד בזה. אח"כ נסחפתי עם המציאות. עכשיו, שכבר "הייתי צעיר" ואח"כ "גדול", גליתי עולם ומלואו שלא ידעתי שיש בי ויש לו ניחוח משלו, אינני נסחף ואינני עושה מה שאני נדרש לעשות מהממונים עליי. טוב להיות חופשי לעשות "מה שבא לך". מי שיודע לחוות את עצמו יחווה את זה בכל גיל, כל חוויה והייחוד שלה. אני שותף לתחושה שלך שלהיות צעיר זה נפלא, אבל צריך להתכוננן להמשך ב-"שֻׂם שֶׂכֶל".
מי שעתידו לפניו.
[ליצירה]
אתה חולם בהקיץ. לא שהקפיטליזם הוא חזון אחרית הימים, אבל המשטר הסוביטי, לקח רעיון של מארקס והפך אותו לגיהינום (ואולי לגן-עדן - כי אנשים שחוסלו ע"י סטאלין ולנין עלו השמימה לגן -העדן. איך ייתכן שאדם אינטליגנטי כמוך לא מבדיל בין צדק חברתי ורצח עם?