[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
דעה,
קלטתי את דעתך. אני מודה שיש כאן תערובת של דמיון ומציאות כמעט אבסורדי. אך האם המציאות שבה אנו חיים איננה אבסורדית? האם עמים שרוצים לחיות אינם מאבדים עצמם לדעת כדי לחיות ? האם איננו מסכנים את עתיד האונושות (מבחינה אקולוגית) כי אנו רוצים חיים נוחים יותר (כמו שנאמר: "אחריי המבול"). לחיות יותר טוב?. לפי הבנתי השיר הזה פותח כיוון מחשבה של הבנת האבסורדים של קיומנו. אז מי שקורא את השיר, יקח ממנו רק את לקח האבסורד ויתבונן סביבו.
[ליצירה]
מי, תודה על הערתך.יתכן שכקורא אתה צודק ואצטרך לקבל את הצעתך. ככותב, חשבתי שפירוט יתר רק יקטין את האפקט של הפנץ'-ליין, שכן, הסיפור כולו מוביל אותך, לשורה השלישית מהסוף: אלוהים הוא אחד לכול הברואים בצלם אנוש, ו-"שניים" הוא "אבי כל המלחמות. במקום בן מתווכחים "של מי האלוהים האמיתי" . אין אלוהים. האם לאחר ההסבר הזה, נראה לך שצריך להרחיב?
[ליצירה]
"זה לא אנחנו שמשתנים
זה רק הנוף שזז"
זהו היבט מענין על היקום.
זה כמעט כמו תורת היחסות. תלוי מאיפה מסתכלים.
לפי תורת היחסות, לא ניתן לומר מי זז ומי עומד.
כבני תמותה אנו חשים שאנחנו משתנים והיקום - כבודו המקומו מונח.
תודה על האתגר שנתת לי לחפש תובנה בעולמנו המיסתורי.
[ליצירה]
אם אינך זקוק להם, למה אתה כועס? פשוט תתעלם מהם !
לא ירושלמי, אינך זקוק לשירים. מספיקה לך ממחטה לנגב את דמעות התנין מעיניך. אם אתה נהנה מצניעותך, אינך צריך להשתלח בהם. ואולי אתה פשוט מקנא, וצניעותך מזויפת? תחשוב על זה.
[ליצירה]
אני מציע שתתקן את התואר שנתת לעצמך. אלו לא שירי מחאה. אלי שירי נאצה. בשנות ילדותי צעדתי עם דגל אדום במצעדים והפגנות למען הצבא האדום שחלקו בחיסול הנאציזם לא היה מוטל בספק, אבל הוא החליף אותו ב-"הצלחה יתרה". תשאל את חרושצ'וב