[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
השיר שמביע שתיקה - זעקה, הוא בעצם זריקת עידוד למוזה. :)
[ליצירה]
שיר יפהפה, כמו שאתה יודע לכתוב.
לגוד, הרומנטיקה לא מתה ולעולם לא תמות. זה יתרון הברואים בצלם , על פני כל הברואים האחרים.
שים לב שבכתובים, ליד מגילת איכה ואיוב וקוהלת, צצו לפתע שיר השירים ומגילת רות.
[ליצירה]
לגבי השיר, אין לי אלא להצטרף לקודמיי. יש לי בעיה עם שם היצירה. בתור מי שהיה חבר של חולה במחלה הארורה הזאת, לא הייתי קורא בשם זה, ליצירה כל כך נוגעת ללב. שכחה עקב תרחיש מתַסכל, איננה אלצהיימר.
זו היא מחלה של שיבוש כל מערכות הקוגניציה. אני לא מאחל לאף אחד שייתקל בתופעה זו. אישתו של נשיא אדה"ב לשעבר - רייגן - שחלה במחלה זו אמרה: "מי שלא ראה את זה, לעולם לא יוכל להבין ולהאמין שקיים דבר כזה." אני ראיתי חבר שלי עם גוף ובלי "מוח".
מי שחולה במחלה זו גם לא יוכל לכתוב שיר נפלא ונוגע כמו השיר שלך. אני מציע להחליף את השם, כמו למשל: "שכחה בעל כורחי" או משהו דומה. (אני כשלעצמי, הדבר היחידי שאני משתדל לשכוח, שקיימת מחלה כזו....)
[ליצירה]
כנרת יקירתי,
תודה מקרב לב.
אני מאמץ את השיר הזה ורואה אותו כמוקדש לי, וזה מאוד מחמיא לי. אני אמנם "בא בימים" אבל לשמחתי אינני זקוק עדייין למקל, ואני פעיל בכל התחומים פרט לנהיגה ברכב (לאחר שנהגתי שנים רבות ועשיתי מאות אלפי קילומטרים). אני מרגש צעיר וכך גם מקבל יחס מכל הסובבים אותי. במקורי אני איש מחשבים ועדיין עוסק בזה, ובתור גימלאי "אין לי זמן", אבל אני עושה מה שבא לי. ושוב תודה רבה. רציתי מאוד להשתתף במפגש בגן סאקר הערב, אבל בגלל מגבלות תחבורה לא אוכל להגיע ומקווה למפגש בקרוב בגוש דן.
כל טוב
מסר ברור
[ליצירה]
שיר אדיר (-:) מהמם מאין כמוהו.
נוגע בנימים הגלויים והנסתרים של כל אחד, שחלום בלילותיו או חולם בהקיץ.
אני בגילי המופלג יכול כבר להתרפק על חלומות שהתגשמו, ולהצטער על חלומות שנגוזו. אף-על-פי-כן אני ממשיך לחלום. החלומות בוגרים יותר ומעשיים יותר. אני חולם בעיקר חלומות שיכולים להתגשם ומדלג על אלה, שמנסיוני, אין להם כל סיכוי. מה שלמדתי שכל עוד אפשר לחלום יש משמעות לאישיותינו.
בא בימים
נ.ב. אמר לי פעם מישהו: "לביבות בחלום, הם חלום - לא לביבות." אבל אני מכיו לי לביבות שחלמתי עליהן.
[ליצירה]
אסתר יקרה,
כבר לפי שם היוצר שלי, תוכלי להבין שהשיר הזה מדבר אליי. בתוך שטף שירי האהבה-אכזבה, שמתפרסם באתר,(ושגם אני "חוטא" בהם מדי פעם בגילי המופלג), יש סוף-סוף גם שיר אחד של "אמצע החיים", של קו "פרשת המים", שמתברר שגם מעבר לו יש דשא ופרחים ומראות נוף שאפשר להתמזג בהם, ובעצם יש להם הרבה יתרונות ביחס לעליה המפרכת במעלה ההר.
[ליצירה]
דור הולך ודור בא. האמנם המאה העשרים היתה טובה יותר? גם אני מרגיש שהכל השתנה ואינני יכול להגיד שאני מאושר מזה. גם אנחנו השתנינו. גם אלה שנולדו במאה התשע-עשרה הסתכלו עלינו כעל חייזרים. (שתי מלחמות עולם, מלחמת וייטנאם משטר של סטאלין ועוד כהנה וכנהנה). נכון כשהיינו צעירים היתה לנו אמונה היו לנו אידאלים והאמנו בהם אבל גם אנחנו טעינו. נישאר אנחנו עם הנוסטלגיה שלנו, נמשיך להינות ממנה, ומה שהדור הבא יעשה זה עניינו, וגם הוא יגיע לגיל הנוסטלגיה ויאמין שכשהוא היה צעיר היה יותר טוב. זה מנהגו של עולם. אז ניזדקף ונהיה גאים במה שעשינו. בא בימים
[ליצירה]
רון,
אינך מזדקן, ותאמין לי אני יודע מה זה להזדקן. זה לא מה שאתה מתאר בשיר (המופלא) הזה. ברור שככה אתה מרגיש, אבל במקרה הטוב אתה מתבגר, ובתהליך זה יש דברים שלא ידעת על עצמך ועליה.
אבל להתבגר הוא תהליך שמצעיד אותך קדימה גם בראיה של העולם וגם באהבה. תחשוב על זה.
כל טוב בא בימים