אדם מפליג
אל עבר האופק
בים חלומותיו ותקוותיו
והאופק מתרחק והולך.
כי תמיד נשאר עוד אופק
לשאוף ולייחל אליו.
אך יום אחד הוא מגלה
שהאופק חדל להתרחק
וספינתו ממהרת
לגעת בשוליים,
שמעבר להם
חשכת עבים אפלה
ועוד מעט
הוא יישאב אליה
בלי משים וכהרף עין
ויימוג לעבר האינסוף
שם אין ים ואין אופק.
וכל מה שנותר לו לעשות,
להסב פניו לאחור
ולהביט במים
שחלפה בהם ספינתו
להינות מהמראות שסביבו
ולחדול לחפש את האופק.
בא בימים
-
לא נס לחי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בא בימים (ושות') מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו. קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה... אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה. האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו. נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות. לילה טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] זו דרך יפיפיה של הצגת הרעיון של הבית החמישי ע"י מטאפורות של ארבעת הבתים הראשונים.תיאור מופלא של התובנה שהחיים הם שרשרת של צמיחה ונשירה. יש מי שהלך ונשכח, כי אלה שזכרו אותו הלכו גם הם. אחרים זכורים ע"י אלה ששרדו. זה מה שנקרא: "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום". [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת יקירתי, תודה מקרב לב. אני מאמץ את השיר הזה ורואה אותו כמוקדש לי, וזה מאוד מחמיא לי. אני אמנם "בא בימים" אבל לשמחתי אינני זקוק עדייין למקל, ואני פעיל בכל התחומים פרט לנהיגה ברכב (לאחר שנהגתי שנים רבות ועשיתי מאות אלפי קילומטרים). אני מרגש צעיר וכך גם מקבל יחס מכל הסובבים אותי. במקורי אני איש מחשבים ועדיין עוסק בזה, ובתור גימלאי "אין לי זמן", אבל אני עושה מה שבא לי. ושוב תודה רבה. רציתי מאוד להשתתף במפגש בגן סאקר הערב, אבל בגלל מגבלות תחבורה לא אוכל להגיע ומקווה למפגש בקרוב בגוש דן. כל טוב מסר ברור [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית, שיהיה במזל טוב ! שנית, כן ירבו. שלישית, אני תמיד אומר לזוגות צעירים (מתוך נסיוני כ-"בא בימים") "תחזיקו את זה חזק, כי חויה הזאת בורחת כל כך מהר". כל טוב בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] התפלאתי לקרוא את תגובתך הבוטה והמתנשאת. אני למדתי משירך הרבה יותר מאשר מתגובותיך. בית מקדש שלישי (בהר הבית) איננו חזון, הוא חלום באספמיה. זו הזמנה לחורבן שלישי ואולי אחרון. אינני שייך לדור המייסדים של המדינה, ולא גכסתי לי שום היסטוריה כוזבת. אבל קיים כלל חשוב, שבלי "ההיסטריה הכוזבת שלהם" לא היית יכולה אפילו לחלום על חזון. אינני מתרפק על העבר, אבל אני רוכש לדור המייסדים את מינימום הכבוד, שהם ראויים לו. גם אני אמרתי את שלי ולא אעסוק בזה יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אינני מצוי בדברי חכמים, בפרשנות ובמדרשים, אבל, המושג "מולדת" הוא בעייתי. אנא עיין בשירי: "מולדתי (צוואה)" על-פי תפיסתי מולדת במובן הפרטי ובמובן של תקומת ישראל, אינה המקום בו נולדת אלא המקום אותו בנית, יש מאין. נכון שזה סותר את ההגדרה של מולדת במובן הפשוט, אלא שהוריי באו מארץ הולדתם בגולה והקימו כאו את "מולדתם". אני נטשתי את הבית שבנה אבי במו ידיו (פשוטו כמשמעו), וזה המקום בו גדלתי (בארץ ישראל), והלכתי לארץ חרבה להקים לי "מולדת". אז אולי צריך לפרש את המקרא בדרך כלשהי, או אולי להכניס למילון מושג אחר ליצירת ביתך, אבל בילדותינו לימדו אותנו את השיר: "נבנה ארצנו, ארץ מולדת". כלומר: מולדת בונים. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" יוצר זהות בין בית אבא ובין מולדת, אבל למעשה אברם הולך מבית אביו ומקים לעצמו "מולדת" במובן שציינתי לעיל ושתואם כל-כך את מעשה תקומת ישראל בימינו אלה. עד כאן המובן האישי - "מולדתי". נכון שבמובן הלאומי אנו מדברים על מולדת של עם בטריטוריה משותפת וזה מה שמביא אותנו "לבנות לנו מולדת" דווקא כאן, ולא במקום אחר על פני הגלובוס, אבל עדיין העובדה שאבי לא נולד כאן, והקים לו "מולדת" כאן, וכנ"ל אני, שנולדתי כאן עדיין נשאר לי מקום לבנות לי מולדת משלי. הפלסטינים נולדו כאן, לכן הם קוראים לארץ הזאת "וַטַן", כלומר: מולדת אבל השאלה עומדת בעיניה, כי במובן הפשוט של המילה "מולדת", זו מולדתם. סיבכתי ?! נכון זה נושא לא פשוט. אני מודע לכך שדבריי עלולים לגרום להתלהטות הויכוח, ואינני רואה בכך פסול. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מעולה. מתחיל בשאלה קצרה ובעצם כולו תשובה לשאלה המעיקה הזאת. יישר כוח. :) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חושפני שמביע בצורה מושלמת סערת נפש שאינה סערה כפשוטה, אלא סופת ציקלון. לגבי אמירתך: "יש בי יצרים ואין לי הבחנה בין טוב לרע" אדם וחווה גורשו מגן העדן, כיוון שאכלו מעץ הדעת-טוב-ורע. כל אדם שלא חי בגן-עדן (של שוטים) יודע להבדיל בין טוב ורע. אני חושב, שכאן נעוץ שורש הבעיה. כל אדם נברא בצלם, ויודע להבחין בין טוב ורע, ואינו יכול לדור בכפיפה אחת בגן עדן עם נחש ערום מכל חיית השדה. אבל מלבד דעת טוב ורע לימד השם את האנשים להתמודד עם המציאות "כי אדם לעמל יולד" ולכן, צא מעין הסערה ותתחיל לעמול.... אני מקווה שלא הגזמתי בהטפת מוסר כדרכו של "בא בימים", ונקווה שכשרון הכתיבה שלך יעזור לך במציאת דרכך. עלה והצלח ! [ליצירה]
- [ליצירה] "קיצור תולדות הזמן". אהבתי בייחוד את השורות: ואתה חי מחבטה לחבטה בהתרוממות רוח של שמחה אפשר להגיד שזו מסה של משה (הנביא) ואהרון (הכוהן) על מהות החיים. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] רון, אינך מזדקן, ותאמין לי אני יודע מה זה להזדקן. זה לא מה שאתה מתאר בשיר (המופלא) הזה. ברור שככה אתה מרגיש, אבל במקרה הטוב אתה מתבגר, ובתהליך זה יש דברים שלא ידעת על עצמך ועליה. אבל להתבגר הוא תהליך שמצעיד אותך קדימה גם בראיה של העולם וגם באהבה. תחשוב על זה. כל טוב בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] דור הולך ודור בא. האמנם המאה העשרים היתה טובה יותר? גם אני מרגיש שהכל השתנה ואינני יכול להגיד שאני מאושר מזה. גם אנחנו השתנינו. גם אלה שנולדו במאה התשע-עשרה הסתכלו עלינו כעל חייזרים. (שתי מלחמות עולם, מלחמת וייטנאם משטר של סטאלין ועוד כהנה וכנהנה). נכון כשהיינו צעירים היתה לנו אמונה היו לנו אידאלים והאמנו בהם אבל גם אנחנו טעינו. נישאר אנחנו עם הנוסטלגיה שלנו, נמשיך להינות ממנה, ומה שהדור הבא יעשה זה עניינו, וגם הוא יגיע לגיל הנוסטלגיה ויאמין שכשהוא היה צעיר היה יותר טוב. זה מנהגו של עולם. אז ניזדקף ונהיה גאים במה שעשינו. בא בימים [ליצירה]
תגובות