בשישים שנה התהפך הגלגל
את מדורת ה-"פינג´אן" החליף המנגל.
בתור לבית תמחוי עומדים נזקקים.
ובפארק הלאומי יורים זיקוקין.
לחגיגות ה-שישים צריך רק מעט:
לשמוע את ילדי החטיבה שרים "באב אל-ואד"
ואת נערי השמיניות שרים "יצאנו אט"
רק דבר אחד עדיין לא נגמר,
בעוטף עזה עומדים על המשמר.
והעימות הגובר עם האויב המאיים,
עדיין לא עומד להסתיים.
בא בימים
-
לא נס לחי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] השיר נשמע כצל של חיים. אבל כידוע לך, קיומו של צל מעיד על מציאותו של האור. אז כדאי לחפש את מקור האור שמטיל את הצל של עצמך, כי את הרי יודעת שאינך צל, ואם תמצאי חיים אחרים, תווכחי לדעת שגם הם מטילים צל, כיוון שקיים אור. [ליצירה]
- [ליצירה] לאריה חופשי ("טעיתי" בשם שלך, בכוונה) כפי שהנך רואה בחותם שלי, אני בא בימים, ואינני חש ש-"לא טוב להיות זקן" אם מכינים את ה-"קשישות" כראוי. כשהייתי צעיר חשבתי כל הזמן מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, וחששתי שלא אעמוד בזה. אח"כ נסחפתי עם המציאות. עכשיו, שכבר "הייתי צעיר" ואח"כ "גדול", גליתי עולם ומלואו שלא ידעתי שיש בי ויש לו ניחוח משלו, אינני נסחף ואינני עושה מה שאני נדרש לעשות מהממונים עליי. טוב להיות חופשי לעשות "מה שבא לך". מי שיודע לחוות את עצמו יחווה את זה בכל גיל, כל חוויה והייחוד שלה. אני שותף לתחושה שלך שלהיות צעיר זה נפלא, אבל צריך להתכוננן להמשך ב-"שֻׂם שֶׂכֶל". מי שעתידו לפניו. [ליצירה]
- [ליצירה] תשובה למשה אהרון למשה אהרון שלום הבנתי את המציאות אותה חווית ואני יכול להבין את ההרגשה שיש מעמד מעליך שעושק אותך. אלא שבכוונה כתבתי את המציאות שאני חוויתי ואוכל לשלוח לך פרקים מתולדות חיי "מתחת לקו העוני" של אז. העניין הוא בזה שבילדותי העניים היו אשכנזים וזמן מה גרנו - בידידות אצל משפחה תימנית עשירה. בקיצור לא יכולנו להאשים את האשכנזים כי אנחנו היינו האשכנזים. אני גם היכרתי יוצאי מעברות שהתעשרו במהרה כאשר אבי האשכנזי נשאר דלפון עד סוף ימיו ולא האשים אף אחד. לכן אני חושב שצריך אחת ולתמיד להסיר את המסכות והשלטים ולהבין שאנחנו עם אחד ואין מסכנים ועשירים המחולקים לפי עדות ומוצא. הגיע גם הזמן להסיר את הדחייה שלנו מהאטיופים וזה מחייב את כל העדות, בפרט בקרב החרדים. אני מזמין אןתך לשיח בנושא של האחדות ולהסיר את רגשות התיסכול של ההפרדה לפי מוצא. אגב אני חושב שבשנים האחרונות יש זוגות "מעורבים" ושם קשה לסווג את המעמד לפי המוצא. [ליצירה]
- [ליצירה] חשוב מאוד להביע עצבות במילים. אינני יודע למה עצוב לך עכשיו, אבל עצבות היא רגש מכונן. התבוננות פנימה וחיפוש נקודות התורפה והחוזק להתמודד עם העצבות. החיים מלאים בעצבות וההתמודדות איתה היא לימוד להתמודד עם החיים בכלל. קלישאה? אולי, אבל כדאי בכל זאת לחשוב על כך ברצינות. אל תהיי עצובה מכך שאת עצובה. [ליצירה]
- [ליצירה] שמח לקוא שיר אהבה אופטימי וציורי כזה. (:-|) [ליצירה]
- [ליצירה] אנשים שגילם מחצית מגילי, חוטפים לי את הנוסטלגיה. "שְתוקֶק לחזור לימים אחרים" אמרת. ראה שיר שפרסמתי בשם: "חשבון נפש". בכל דור יש טוב ורע - את זה למדנו כשאכלנו מ-"עץ הדעת טוב ורע" הבעיה היא שלכלוך רואים ונקיון לא רואים. במילים אחרות: במקום שנקי לא רואים לכלוך. אבל הטלביזיה יודעת רק להראות - להראות לכלוך. חסרה המדיה שמראה את הנקיון, את מסירות הנפש, את הכוח המוסרי, את ההתנדבות וגמילות החסדים, ששולטים במקומותינו יותר מאשר את הלכלוך. בעבר לא היתה תקשורת שמראה שוב ושוב רק רוע, ולכן אולי ניתן להתגעגע ל-"ימים אחרים". באופן מטארפורי: אני מתגעגע לימים שבהם רביב דרוקר, רפי גינת ואמנון לוי היו ילדים קטנים.... [ליצירה]
- [ליצירה] אינני מצוי בדברי חכמים, בפרשנות ובמדרשים, אבל, המושג "מולדת" הוא בעייתי. אנא עיין בשירי: "מולדתי (צוואה)" על-פי תפיסתי מולדת במובן הפרטי ובמובן של תקומת ישראל, אינה המקום בו נולדת אלא המקום אותו בנית, יש מאין. נכון שזה סותר את ההגדרה של מולדת במובן הפשוט, אלא שהוריי באו מארץ הולדתם בגולה והקימו כאו את "מולדתם". אני נטשתי את הבית שבנה אבי במו ידיו (פשוטו כמשמעו), וזה המקום בו גדלתי (בארץ ישראל), והלכתי לארץ חרבה להקים לי "מולדת". אז אולי צריך לפרש את המקרא בדרך כלשהי, או אולי להכניס למילון מושג אחר ליצירת ביתך, אבל בילדותינו לימדו אותנו את השיר: "נבנה ארצנו, ארץ מולדת". כלומר: מולדת בונים. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" יוצר זהות בין בית אבא ובין מולדת, אבל למעשה אברם הולך מבית אביו ומקים לעצמו "מולדת" במובן שציינתי לעיל ושתואם כל-כך את מעשה תקומת ישראל בימינו אלה. עד כאן המובן האישי - "מולדתי". נכון שבמובן הלאומי אנו מדברים על מולדת של עם בטריטוריה משותפת וזה מה שמביא אותנו "לבנות לנו מולדת" דווקא כאן, ולא במקום אחר על פני הגלובוס, אבל עדיין העובדה שאבי לא נולד כאן, והקים לו "מולדת" כאן, וכנ"ל אני, שנולדתי כאן עדיין נשאר לי מקום לבנות לי מולדת משלי. הפלסטינים נולדו כאן, לכן הם קוראים לארץ הזאת "וַטַן", כלומר: מולדת אבל השאלה עומדת בעיניה, כי במובן הפשוט של המילה "מולדת", זו מולדתם. סיבכתי ?! נכון זה נושא לא פשוט. אני מודע לכך שדבריי עלולים לגרום להתלהטות הויכוח, ואינני רואה בכך פסול. [ליצירה]
- [ליצירה] דרך מאוד פיוטית להביע את מאמר חז"ל: "שבע יפול צדיק, וקם". המדובר הוא בצדיקים/צדיקות. הנפילות רק מחזקות ומחשלות. השיר קולח ובנוי היטב. קצת ארוך מדי לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיניי. מדוע התחברתי לשיר, ואיך אני מבין אותו? נראה שהוא מביט "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", אבל כנארה שהמחיר של להיות בפסגה ולהתבונן לעמק שמתחת, הינו בדידות, וכל מה שנשאר, זה להתכסות בצער ובגאווה. [ליצירה]
- [ליצירה] למולודי, תודה על המחמאה. מילה טובה אחת שווה יותר מאלף מילים קשות. [ליצירה]
תגובות