על מצבתך חקקו
את מה שכתבתי עליך:
"האיש שהלך בשדות
אך מעולם לא הלך בתלם"
שנים רבות - כמעט יובל
צעדנו יחד בשדות.
תלמים רבים היו
בדרכינו המשותפות.
אתה לימדת אותי לחרוש
וגם לדלג על התלמים,
ולבחור לי דרך משלי,
דרך שבה אני מאמין
ודבק בה בכל לבי.
האמונות שלנו היו קרובות
ותמכנו זה בזה.
עכשיו נותרנו רק שניים.
אני והדרך שסללנו
יחדיו.
בא בימים
-
לא נס לחי
לקט יצירות
- חלומות ביעותים (מוקדש לידיד חולה אלצהיימר)
- שלושים ושלוש מעלות בצל. (זה קרה באמת)
- הפוך על הפוך
- מציאות בשלושה ממדים
- ארץ זרה (לגימלאים בלבד)
קשור אלי
- [ליצירה] לשמואל שלום, הפעם אני אתך. בשבילי חווית החורף והקשת בענן, היא חוויה מהממת. (ראה תגובה ששלחתי לדב [אביב וסתיו] על יצירתו "הימים האבודים"). [ליצירה]
- [ליצירה] דנה, קין נענש לכן היה נע ונד. אבל לא כל מי שנע ונד הוא קין (אולי להיפך: מי שנענש על "מעשה קין" - "יושב" ולא נע ונד). בימינו "נע-ונד", היא נדידה מ-"הודו ועד כוש" - מפרו ועד ניו-זיילנד, אחר-כך אם "לא מוצאים מנוח לכף רגלנו אנו שבים אל התיבה" - חוזרים הביתה, יושבים עם כוס קפה וממשיכים לנוע ונוד בגלישה באינטרנט. אם אינני טועה - את מתכוונת למי שאינו מוצא את מקומו - את עצמו - . אבל בשלב מסוים של החיים עדיף לנוע ולנוד ולא "להיתקע". לחפש מנוח לכף רגלך אחרי שראית ובחרת בעצמך היכן לשתות את הקפה. ליונה לא היה מקום אחר כי כל הארץ היתה מים, היום כל העולם פרוש לפנינו ועלינו רק לבחור (ועדיף שהמקום הגיאוגרפי יהיה דווקא כאן - אבל זה לשיקולו של כל אחד). ואסיים במילות השיר: "קום והתהלך בארץ, בתרמיל ובמקל....". [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכון. כל בן-אנוש צריך לעצב את הדמות שלו. לחינוך ולמסרים של ההורים יש חלק בעיצוב ה-"עצמי", אבל במידה הנכונה. אחד מגדולי המדענים של המאה העשרים - ריצ'רד פיינמן אמר: "מורה טוב צריך לדעת מתי להפסיק ללמד". בסיכום: ההורים צריכים לתת לילוד את הכלים א י ך ל ל מ ו ד ל ע צ ב א ת ד מ ו ת ו. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס יקרה, תודה על התיקון של "שני". לא מתאים לי לעשות טעות כזאת. אודה לך אם תתקני לי גם בעתיד. תודה מראש בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] ממך לא צפיתי לנטישה [ליצירה]
- [ליצירה] נעה שלום, אהבתי את הסגנון ואת התוכן. אני דוקא הייתי נותן כותרת: "כל עכבה לטובה" אבל כמובן שזה לשיקולך ולבחירתך. [ליצירה]
- [ליצירה] ידידה חביבה, משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה". אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה. והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה. בהצלחה בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] איתך האבלך. לצערנו היגון הוא חלק מהחיים, ולא נוכל להימלט מאבל על יקירנו שהלכו ואינם. בגילי המופלג אני מתבונן על הדברים גם מהצד השני. ברשותך, אצטט שיר שכתבתי על כך: ספר החיים לאחר מותי אמשיך ללכת בדרך החיים כל עוד חיים אנשים שזוכרים אותי, שיכולים להספיד אותי, שיכולים להשקות בדמעותיהם, את רגבי אדמתי. כאשר הם ימותו, ימחה שמי מספר החיים. השיר שלך ממחיש את החשיבות של "ספר החיים". שלא תדע צער בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] למולודי, תודה על המחמאה. מילה טובה אחת שווה יותר מאלף מילים קשות. [ליצירה]
- [ליצירה] מהמם ונוגע בנימים הנסתרים וברגשות גלויים לעין. יש הרבה תבונה ותובנה בדברים שכתבת, ואם זה מכוון למישהי מסוימת, תאמר לה בשמי, שאתה אכן ראוי למילוי משאלותיך. בא בימים [ליצירה]
