על מצבתך חקקו
את מה שכתבתי עליך:
"האיש שהלך בשדות
אך מעולם לא הלך בתלם"
שנים רבות - כמעט יובל
צעדנו יחד בשדות.
תלמים רבים היו
בדרכינו המשותפות.
אתה לימדת אותי לחרוש
וגם לדלג על התלמים,
ולבחור לי דרך משלי,
דרך שבה אני מאמין
ודבק בה בכל לבי.
האמונות שלנו היו קרובות
ותמכנו זה בזה.
עכשיו נותרנו רק שניים.
אני והדרך שסללנו
יחדיו.
בא בימים
-
לא נס לחי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] למיכל, יישר כוח גם לנושא וגם לסגנון הצגתו הפיוטי. רעיון עמוק ומעורר מחשבה. (ליתר פירוט, ראי הודעה אישית ששלחתי לך). בתודה ובהוקרה בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] בגילך ? אינני יודע מה גילך אבל לפי שם היוצר שלי תוכל להבין שאני בא בימים. ובכן, נשאר עוד הרבה מה לעשות. אני גימלאי כבר כמה שנים טובות. עברתי את הגיל השלישי ואני כעת בגיל הרביעי ואני עסוק כל הזמן. כתבתי על זה. בחוג שאני משתתף יחד עם קשישים וסטודנטים צעירים והיצירה המשותפת היא פרי בשל. אם תרצה, תוכל לקרוא את ספר קוהלת. זה מדריך למה שעוד נשאר לעשות גם בגיל הרביעי וביחוד כאשר יש לך עבודה משותפת של קשישים וצעירים. אם תרצה שלח לי תגובה על אחד משיריי או את המייל צשלך ואשלח לך את מה שכתבתי בנידון. [ליצירה]
- [ליצירה] רון, אינך מזדקן, ותאמין לי אני יודע מה זה להזדקן. זה לא מה שאתה מתאר בשיר (המופלא) הזה. ברור שככה אתה מרגיש, אבל במקרה הטוב אתה מתבגר, ובתהליך זה יש דברים שלא ידעת על עצמך ועליה. אבל להתבגר הוא תהליך שמצעיד אותך קדימה גם בראיה של העולם וגם באהבה. תחשוב על זה. כל טוב בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] דנה, קין נענש לכן היה נע ונד. אבל לא כל מי שנע ונד הוא קין (אולי להיפך: מי שנענש על "מעשה קין" - "יושב" ולא נע ונד). בימינו "נע-ונד", היא נדידה מ-"הודו ועד כוש" - מפרו ועד ניו-זיילנד, אחר-כך אם "לא מוצאים מנוח לכף רגלנו אנו שבים אל התיבה" - חוזרים הביתה, יושבים עם כוס קפה וממשיכים לנוע ונוד בגלישה באינטרנט. אם אינני טועה - את מתכוונת למי שאינו מוצא את מקומו - את עצמו - . אבל בשלב מסוים של החיים עדיף לנוע ולנוד ולא "להיתקע". לחפש מנוח לכף רגלך אחרי שראית ובחרת בעצמך היכן לשתות את הקפה. ליונה לא היה מקום אחר כי כל הארץ היתה מים, היום כל העולם פרוש לפנינו ועלינו רק לבחור (ועדיף שהמקום הגיאוגרפי יהיה דווקא כאן - אבל זה לשיקולו של כל אחד). ואסיים במילות השיר: "קום והתהלך בארץ, בתרמיל ובמקל....". [ליצירה]
- [ליצירה] "קיצור תולדות הזמן". אהבתי בייחוד את השורות: ואתה חי מחבטה לחבטה בהתרוממות רוח של שמחה אפשר להגיד שזו מסה של משה (הנביא) ואהרון (הכוהן) על מהות החיים. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] בטאתי את תחושותייך באופן ברור ורהוט. לא כל אחד יודע לעשות את זה, וגם מי שיודע, לא תמיד אוזר אומץ להודות בזה. החיים מורכבים ומלאים באתגרים ובמכשולים. אם הכל היה כל-כך פשוט, החיים היו משעממים. אבל כמו שאמרתי כבר: "כל עכבה לטובה". [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין שמיכת הפוך, אינני יודע באיזה שלב את במארג חייך, אבל לפי השם שבחרתי אני לעצמי, את יכולה להבין שאני גימלאי, וזה בדיוק מה שכתבתי כשיצאתי לגימלאות. ולקח לי זמן של שנתיים לצאת מזה, ולמצוא את הטעם המתוק שיש לחיי חופש של גימלאי. אבל צריך לנצל את כל מה שאפשר כדי לאסוף את הדבש שאותו רודים בגיל הפרישה. אז אם את צעירה ממני כדאי שתצאי מזה , כי לפניך עוד הרבה עבודה לעשות. ויפה שעה אחת קודם. [ליצירה]
- [ליצירה] דעה, קלטתי את דעתך. אני מודה שיש כאן תערובת של דמיון ומציאות כמעט אבסורדי. אך האם המציאות שבה אנו חיים איננה אבסורדית? האם עמים שרוצים לחיות אינם מאבדים עצמם לדעת כדי לחיות ? האם איננו מסכנים את עתיד האונושות (מבחינה אקולוגית) כי אנו רוצים חיים נוחים יותר (כמו שנאמר: "אחריי המבול"). לחיות יותר טוב?. לפי הבנתי השיר הזה פותח כיוון מחשבה של הבנת האבסורדים של קיומנו. אז מי שקורא את השיר, יקח ממנו רק את לקח האבסורד ויתבונן סביבו. [ליצירה]
- [ליצירה] פרחונית (יותר אופטימי מאלמונית) אהבתי את השיר (ולכן) יש לי מה להגיד עליו: "לא אכפת לי ממך על אף האהבה". נשמע מעניין ומביך כאחד, אבל כל-כך מובן, לכל אחד יש תקופה שהוא מרגיש כך. בעיניי השיר לא אופטימי אבל מאוד אינטימי. לי עצמי זה מעורר אסוציאציה של זחל שהופך לגולם כדי להיות אחר-כך פרפר, ולעוף למרחקים. [ליצירה]
- [ליצירה] שי, זה שיר קצר וקולע (כדרכך בקודש). מבלי לפגוע ביופיו של השיר הזה, אני חושב שבתוספת קטנה אתה יכול לכתוב עוד שיר יפה כשלעצמו: תוסיף סימן שאלה בסוף. מה דעתך ? [ליצירה]
