בִּדְמִי יָמַי הִטְבַּעְתִּי עִקְבוֹתַי בּחוֹל הַחָם
צָעַדְתִּי בְּבִטְחָה אֶל מול פְּנֵי הַיָּם.
רוּחַ שְׁרָבִית נָשְבָה לְפֶתַע מִן הַגְּבָעוֹת
אָבָק וְאֹבֶךְ כָּבֵד כִּסָּה אֶת הַעָקֵבוֹת.
אֶת צְעָדַי לְעֶבֵר הָאֹפֶק הֵחַשְׁתִּי
אֶת רֹאשִׁי לְאָחוֹר הֵסָבְתִּי וְחַשְׁתִּי
שֶׁאֵין עוֹד אִישׁ הוֹלֵךְ בְּעִקְבוֹתַי.
חָבוּרַת נְעָרִים חָלְפָה עַל פָּנַי
רַגְלֵיהֶם, לֹא הוֹתִירוּ עָקֵבוֹת בֵּין הַגָּלִים
רַק טָבְלוּ בָּחוֹף שְׂמֵחִים וְצוֹהֲלִים
וַאֲנִי צָעַדְתִּי אֶל הָאֹפֶק בִּדְמָמָה
וְהִמְשַׁכְתִּי לִצְעוֹד כָּךְ עַד בּוֹא הָחַמָּה.
תגובות