נמאס לי ! כביתי את הטלביזיה זרקתי את העיתון.
אני הולך לתחנת האוטובוס וחושב:
"מה קרה לנו ?"
אני מגיע לתחנה. בקצה הצפוני עומדת מכונית.
אשתו קפצה רק לרגע לסוּפֶּר.
נעצרת לפניה (בתחנה) מכונית אחרת.
הוא רק הולך להביא כסף מהכספומט.
האוטובוס עובר ולא רואה אותי.
נשארתי לחכות לאוטובוס שיבוא אחריו.
המכוניות הסתלקו. מגיע אוטובוס כפול.
לפני התחנה הבאה קם איש זקן ומצלצל.
הנהג עסוק בדיבור בטלפון הנייד.
הוא לא שם לב לצילצול.
"למה אתה לא עוצר? צילצלתי".
הנהג ממשיך לנסוע עוד קילומטר.
עד התחנה הבאה. האיש צריך לחזור ברגל.
שלושים ושלוש מעלות בצל.
בתחנה הבאה אני מצלצל ועומד ליד הדלת
בחלק האחורי של האוטובוס.
הנהג עוצר בתחנה אבל לא פותח
את הדלת האחורית וממשיך בנסיעה.
"למה אתה לא פותח? צילצלתי".
הנהג ממשיך לנסוע עוד קילומטר.
עד התחנה הבאה. אני צריך לחזור ברגל.
שלושים ושלוש מעלות בצל.
אני נכנס למֶגָה-בעיר, ממלא סל מצרכים.
מגיע לקופה, ומחכה שהלקוח לפניי יסיים.
עוקפת אותי אישה צעירה ומתחילה לשים
מצרכים על המסוע.
"בבקשה, את לא שמה לב שאני עומד פה?"
שום סליחה, שום חרטה. "לא ראיתי אותך".
אני מסיים את הקניה והתשלום, ויוצא מהחנות :
בחוץ חם: שלושים ושלוש מעלות בצל.
"אין דבר" אני חושב
"עברנו את פרעה, נעבור גם את זה"