[ליצירה]
תודה לכל המגיבים לשיר.
האדם אכן איננו ולא במקרה. חווה בודדה במאבק עם תאוותיה ועם אלוהיה.
הכוונה לא היתה שהיא משתעשעת עם הנחשים. היחסים בינה לבין הנחש טעונים . הם רוגמים אותה והיא משסה בהם.
השורה האחרונה אינה מופנית אל הנחשים אלא אל אלוהים. את גן העדן כבר הפסידה, את ילדיה היא יולדת בצער על מנת שימותו בבוא היום, לכן היא מרשה לעצמה לתת דרור לתאוותיה, שהנחש והתפוח מסמלים אותן.
[ליצירה]
מעניין היה לקרוא את השיר שנית לאור הסברייך.
נראה לי שאין סתירה בין כוונתך לבין הפרוש שלי. יש אולי הדגש בנקודות שונות. אולם כפי שכתבת וכתבה גם אמילי, הקורא מפרש את היצירה בדרכו שלו. ד.ה. לורנס חזר ואמר:
Never trust the artist, trust the tale
באשר לשאלתך - היכן המציאות, שם או כאן ?
נראה לי שזה תלוי בנקודת ההשקפה האישית של כל אחד.
תודה על ההסבר.
תגובות