אי-שם קיימת ארץ דימיונית שקרוייה "ארץ השניים".
למעשה, אלה שני איים הנמצאים על גבול שני אוקינוסים ומחוברים בשני גשרים.
בארץ הזו לא קיים אף "אחד". הכול שם הולך ב-שניים". כל המספרים שם זוגיים.

ילדים בבית-הספר מתחילים לספור מ"שתיים".
במשך השנה קיימות שמונה עונות:
פעמיים אביב, פעמיים קיץ, פעמיים סתיו ופעמיים חורף.
אין שם ירח, אבל יש ארבע שמשות:
שתיים זוהרות לשני ימים, ושתיים שחורות, לשני לילות.
ב-"ארץ השניים" נולדים רק תאומים.
אם אחד מהם מוצא בת-זוג, אז השני צריך למהר ולמצוא בת- זוג.
אם בת-הזוג של התאום היא אחותה של התאומה שבחר הראשון,
אז נערכות שתי חופות.
אבל, אם האח התאום רוצה בבת-זוג מזוג תאומות אחר, אז על אחותה למהר ולמצוא לה בן-זוג, ויתכן שגם הוא מזוג תאומים אחר. קרו מקרים בהם הועמדו 30 חופות בבת-אחת.
לא ייתכן שמישהו יהיה גרוש מבלי שאחיו התגרש, וגם זה אם הם נשואים לזוג תאומות. 
זו הסיבה שיש שם מעט מאוד גרושין.
לכל אדם יש שָם שני לבבות.
(האחד אטום קשה וקמצן, והשני פתוח רך ונדיב).
אם מישהו רוצה לתרום לקבצן, עליו למצוא מייד מישהו שירצה לתרום לקבצן שלידו.
ב-"ארץ השניים " ישנן שתי עֵדות, לכל עֵדה בית כנסת משלה.

ב-"ארץ השניים " יש שני לילות-סדר ובשניהם שרים "שנים מי יודע...."
ל-"אחד מי יודע.... אחד אלוקינו.." אין משמעות,
 כי ב-"ארץ השניים " אין אלוקים.