לאחרונה קיבלת בדואר תעודת "אזרח ותיק".
אין זו אלא תעודת הגירה לארץ זרה.
לא שינית מקום גיאוגרפי, ואף-על-פי-כן נָחַתָּ בארץ זרה לאחר ששים וחמש שנים בהם חיית בארץ מולדתך.
בארץ שנָחַתָּ לאיש מהילידים, שכולם צעירים ממך, אין כל עניין לקבל אותך.
כמו כל מהגר, בתחילה תעשה ניסיונות לשרוד.
אחר כך תתחיל במאמצים להתאקלם ולהשתלב, אבל כל מאמצי ההשתלבות שלך יעלו בתוהו. הבאת איתך נכסים וחשבת למכור אותם כדי להתבסס, אבל איש לא ירצה לקנות, לא משום שלנכסים אין ערך, אלא משום שאף אחד איננו חפץ בנכסים של מהגר.
יום אחד תפגוש במהגרים מארץ מוצאך וגם הם יהיו מתוסכלים כמוך, וגם הם עברו את החוויה הקשה של הקליטה. קושי זה איננו בלעדי שלך ביכולתך לעזור להם. נסה לעודד אותם, ותגיע למסקנה, שאם תעודד אותם, תתעודד בעצמך. ואז תגלה לפתע שהארץ הזו איננה נוראה כל-כך, שאפשר להשתלב גם בלי לקבל את ברכת הילידים הצעירים. תגיע להכרה שאין צורך למכור את הנכסים. לנכסים אלה יש ערך ייחודי עבורך, ולא בקלות אתה מוכן לוותר עליהם. אלה הם אוצרות אומנות יקרים שיצרת במו ידיך, ואינך ממהר למכור אותם במחיר של פרוטות. תחת זאת תעדיף לקשט את ביתך באוצרות אלה, ואם יגלה מי מהילידים רצון להתבונן בהם, תזמין אותו אל ביתך, אבל תיקח בחשבון שעל הילידים ללמוד פרק באומנות לפני שיוכלו ליהנות מאוצרות אלה.
רגשות החרטה שלך על שמיהרת להגר, יתחלפו באהבה לארץ החדשה.לחברים הצעירים, שחיים עדיין בארץ מוצאך שיבקשו לבקר אותך, תאמר שלא ימהרו לעשות זאת, כיוון שארץ זו אינה ידידותית לאורחים מארצות אחרות.
אבל אתה הרי יודע, שיום אחד גם הם יגיעו לכאן, ואז תיפגשו ב-"נמל התעופה" ואתה תארח אותם ותעזור להם להיקלט, כי אחרי הכול אתה כבר עברת את חווית הקליטה.
תגובות