פעם הכרתי איש מירושלים. היתה לא בחצר באר. עמוקה. פעם היו בבאר מים צלולים. מדי בוקר היה שואב מים מתוך הבאר ושוטה אותם לרויה, ואף היה משקה את הצמחים באדניות שבחלונותיו. לאט לאט נגלו סדקים בקירות הבאר ומי ביוב החלו לחלחל לתוך הבאר. האיש המשיך לשאוב מים מתוך הבאר, מים עכורים, מי ביוב של כל השכנים בסביבה הוא לא חש כיצד קיבתו נעכלת ומעיו נעכרים, ומתוך פיו עלה ריח של מי ביוב. כשהשקה את הצמחים באדניות, הוא לא הבין למה נבלו הפרחים. אבל האיש הזה היה עקשן והמשיך לשאוב מי ביוב מתוך הבאר....