פעם הכרתי איש מירושלים. היתה לא בחצר באר. עמוקה. פעם היו בבאר מים צלולים. מדי בוקר היה שואב מים מתוך הבאר ושוטה אותם לרויה, ואף היה משקה את הצמחים באדניות שבחלונותיו. לאט לאט נגלו סדקים בקירות הבאר ומי ביוב החלו לחלחל לתוך הבאר. האיש המשיך לשאוב מים מתוך הבאר, מים עכורים, מי ביוב של כל השכנים בסביבה הוא לא חש כיצד קיבתו נעכלת ומעיו נעכרים, ומתוך פיו עלה ריח של מי ביוב. כשהשקה את הצמחים באדניות, הוא לא הבין למה נבלו הפרחים. אבל האיש הזה היה עקשן והמשיך לשאוב מי ביוב מתוך הבאר....
בא בימים
-
לא נס לחי
לקט יצירות
- עקבות שהיו ואבדו
- שלום חבר (לזכר רעי שהלך לעולמו בטרם עת)
- חכמת חיים למתמטיקאים בלבד
- הבנת הנקרא
- חלומות ביעותים (מוקדש לידיד חולה אלצהיימר)
קשור אלי
- [ליצירה] תודה להדס על הערתה בקשר לסימני הפיסוק. תיקנתי בהתאם ואני מקוה שכעת זה הולם. [ליצירה]
- [ליצירה] דנה, קין נענש לכן היה נע ונד. אבל לא כל מי שנע ונד הוא קין (אולי להיפך: מי שנענש על "מעשה קין" - "יושב" ולא נע ונד). בימינו "נע-ונד", היא נדידה מ-"הודו ועד כוש" - מפרו ועד ניו-זיילנד, אחר-כך אם "לא מוצאים מנוח לכף רגלנו אנו שבים אל התיבה" - חוזרים הביתה, יושבים עם כוס קפה וממשיכים לנוע ונוד בגלישה באינטרנט. אם אינני טועה - את מתכוונת למי שאינו מוצא את מקומו - את עצמו - . אבל בשלב מסוים של החיים עדיף לנוע ולנוד ולא "להיתקע". לחפש מנוח לכף רגלך אחרי שראית ובחרת בעצמך היכן לשתות את הקפה. ליונה לא היה מקום אחר כי כל הארץ היתה מים, היום כל העולם פרוש לפנינו ועלינו רק לבחור (ועדיף שהמקום הגיאוגרפי יהיה דווקא כאן - אבל זה לשיקולו של כל אחד). ואסיים במילות השיר: "קום והתהלך בארץ, בתרמיל ובמקל....". [ליצירה]
- [ליצירה] מי, תודה על הערתך.יתכן שכקורא אתה צודק ואצטרך לקבל את הצעתך. ככותב, חשבתי שפירוט יתר רק יקטין את האפקט של הפנץ'-ליין, שכן, הסיפור כולו מוביל אותך, לשורה השלישית מהסוף: אלוהים הוא אחד לכול הברואים בצלם אנוש, ו-"שניים" הוא "אבי כל המלחמות. במקום בן מתווכחים "של מי האלוהים האמיתי" . אין אלוהים. האם לאחר ההסבר הזה, נראה לך שצריך להרחיב? [ליצירה]
- [ליצירה] אתה אֲמָן אמיתי, וחדלת להפתיע אותי. כל יצירה שלך היא יהלום, ואינני מחמיץ לקרוא אף לא אחת מהן.הענק לנו עוד מפרי עטך השופעת. [ליצירה]
- [ליצירה] דעה, קלטתי את דעתך. אני מודה שיש כאן תערובת של דמיון ומציאות כמעט אבסורדי. אך האם המציאות שבה אנו חיים איננה אבסורדית? האם עמים שרוצים לחיות אינם מאבדים עצמם לדעת כדי לחיות ? האם איננו מסכנים את עתיד האונושות (מבחינה אקולוגית) כי אנו רוצים חיים נוחים יותר (כמו שנאמר: "אחריי המבול"). לחיות יותר טוב?. לפי הבנתי השיר הזה פותח כיוון מחשבה של הבנת האבסורדים של קיומנו. אז מי שקורא את השיר, יקח ממנו רק את לקח האבסורד ויתבונן סביבו. [ליצירה]
- [ליצירה] אין כמוך. אהבתי מאוד ואני קורא את שירך שוב ושוב. גם הרעיון גם הסגנון כבשו אותי. (הערה קטנה: אולי היתה לך כוונה בכך, שכתבת את "השמיים" ביחיד, אבל בעברית תקנית גם השמיים וגם המיים הם ברבים). [ליצירה]
- [ליצירה] אשרי הספתא שנכדהּ אוהב אותה כל כך. תבורך ! שנה טובה בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מקסים שבו "התמימות נותרה בשלמות". אימצתי לי את השיר הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר יפה מאד. קצבי וקולח ומתחבר אל הקורא. לגבי התוכן: מופלא בעיניי שאנשים צעירים רואים את החיים בצורה כל-כך פסימית. האמן לי, כאיש "בא-בימים", החיים הרבה יותר מרתקים. ואולי ננסח את זה כך: כשהכל לפניך והציפיות הן גדולות והיצירתיות לא באה לידי ביטוי, אפשר להיות פסימי. כאשר אתה חי את חייך ולפעמים "חוטף מכה אחרי מכה ומשבר אחרי משבר" ושורד אותם כשידך על העליונה, חייךאינם משעממים והאופטימיות שומרת עליך. [ליצירה]
- [ליצירה] אינני מצוי בדברי חכמים, בפרשנות ובמדרשים, אבל, המושג "מולדת" הוא בעייתי. אנא עיין בשירי: "מולדתי (צוואה)" על-פי תפיסתי מולדת במובן הפרטי ובמובן של תקומת ישראל, אינה המקום בו נולדת אלא המקום אותו בנית, יש מאין. נכון שזה סותר את ההגדרה של מולדת במובן הפשוט, אלא שהוריי באו מארץ הולדתם בגולה והקימו כאו את "מולדתם". אני נטשתי את הבית שבנה אבי במו ידיו (פשוטו כמשמעו), וזה המקום בו גדלתי (בארץ ישראל), והלכתי לארץ חרבה להקים לי "מולדת". אז אולי צריך לפרש את המקרא בדרך כלשהי, או אולי להכניס למילון מושג אחר ליצירת ביתך, אבל בילדותינו לימדו אותנו את השיר: "נבנה ארצנו, ארץ מולדת". כלומר: מולדת בונים. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" יוצר זהות בין בית אבא ובין מולדת, אבל למעשה אברם הולך מבית אביו ומקים לעצמו "מולדת" במובן שציינתי לעיל ושתואם כל-כך את מעשה תקומת ישראל בימינו אלה. עד כאן המובן האישי - "מולדתי". נכון שבמובן הלאומי אנו מדברים על מולדת של עם בטריטוריה משותפת וזה מה שמביא אותנו "לבנות לנו מולדת" דווקא כאן, ולא במקום אחר על פני הגלובוס, אבל עדיין העובדה שאבי לא נולד כאן, והקים לו "מולדת" כאן, וכנ"ל אני, שנולדתי כאן עדיין נשאר לי מקום לבנות לי מולדת משלי. הפלסטינים נולדו כאן, לכן הם קוראים לארץ הזאת "וַטַן", כלומר: מולדת אבל השאלה עומדת בעיניה, כי במובן הפשוט של המילה "מולדת", זו מולדתם. סיבכתי ?! נכון זה נושא לא פשוט. אני מודע לכך שדבריי עלולים לגרום להתלהטות הויכוח, ואינני רואה בכך פסול. [ליצירה]
תגובות