[ליצירה]
הרעיון המובע בשיר טוב מאוד. מעניין כיצד הכותב משתמש במילה "עלול" כדי לומר "עלול להיות שם נעים", אפילו שעלול זו מילה שמדברת על סיכון עתידי. מה שמוביל למסקנה שלדידו של הכותב "נעים" = מסוכן.
ואכן, המשך השיר קוהרנטי עם התובנה הזו, שכן הכותב מביע את חששו לערוג כל חייו. לערוג לאותה נעימות, לאותו רגש, שצפוי מראש כי יאבדו. שיר שמבטא בצורה יפה ומודעת כיצד המיינד (האני החושב) מכתיב ללב (האני המרגיש) שלא לפעול, על מנת שלא להפגע, על בסיס ניסיון החיים הכאוב.
המונח אגרופוביה שמשמעו פחד ממקומות פתוחים או פחד מהיציאה מהבית מקבל פה משמעות של פחד מיציאה מעולם היחיד הבטוח ("הבית") אל עולם הזוגיות רצוף הסכנות ("מחוץ לבית").
מכל מקום, נהנתי מאוד לקרוא.
[ליצירה]
דמיין לך שאתה טובע נגמר האוויר בועות יוצאות
מפיך והן חייך, עצום את העיניים תחשוב ודמיין.
אתה רואה כעת....
נו טוב זה היה בצחוק.
אכן אפשר לדמיין כל דבר כמו את הקטע אך מה בכך?
קטע טוב ואהבתי אותו, תודה:
חיים
[ליצירה]
מוזר לחזור הביתה אחרי כל כך הרבה זמן ולראות שאתה מומלץ באתר שאתה אוהב.
לא תמיד אני יודע מי גורר את מי בנושא הכתיבה - הקונספירציה המחשבתית, תחושת ה"הנה חידוד, הנה קונץ, הנה חידה" שעולה למחשבה על קצה רעיון, או בדחף ליצור ולרשום.
אולי אין פה שיר - אבל משורר גדול אני לא, אני בסך הכל לוקח רעיונות קטנים, וממחיז אותם.
בקטע הזה, אכן מדובר בסך הכל במכונה המדוייקת והווקאליות שלה, אל מול הסירבול שלי, ממש כשם שכוכב הצביע.
בהחלט לא חומר לפרס נובל, סתם - מחשבה על מחשבה.
[ליצירה]
רשימתי, בלוגי, חסר חן.
חסר בשלות - מרגיש באמת כמו אסופה רנדומלית של דברים שגורמים להרגיש רע, אבל אין כאן שום חידוד אומנותי או שאיפה לתוצר יפה.
[ליצירה]
אני - חושב שזה נחמד ולא יותר.
יונה בטח הייתה אומרת שזה פיס אוב נפל רגשני. היא בהחלט לא הייתה בן אדם מדהים. היא הייתה מעלובי החיים, ומהאנשים הקשים, הקרים והרעים שהיו.
כמובן, שבזכות המון כשרון ומתת להקסים במוזרותה, היא קנתה לה מעריצים רבים, וכתבה שירים יפייפיים.
[ליצירה]
זה התחיל כל כך מעניין.
תמנע מהמובן מאליו והברור, מהקלישאה והבנאליות.
אפשר לשפצר את זה לאמירה קצת יותר חזקה מאשר הנכונות לטעות.
3 במשפטם הראשונים היו נהדרים, אולי אפשר להרכיב מהם שיר חדש.
[ליצירה]
שתי מילים וחצי על אשמה ועל בניין נפעל.
אצלנו, משתמשים בפעלים פסיביים כמעט באקסלוסיביות לצורך ניטרול אשמה. בשימוש בפועל פאסיבי, אנחנו שמים דגש על מה שקרה, ולא מי עשה זאת - אבל בעברית אנחנו יותר אוהבים להאשים.
לכן נשתמש בגוף שלישי רבים. הם עשו משהו.
"גנבו לי את המכונית!" ואולי פשוט חנית אותה שלא כחוק והיא נגררה?
"הדפים הלכו לאיבוד" כי אתה חס וחלילה לא איבדת אותם.
הרעילו לי את הכלב - והוא לא נחנק מעצם בכלל.
רבין, לעומת זאת - נרצח. כי כאן לא כל כך חשוב מי עשה את זה, העיקר הוא שרבין נרצח, ועל כן אנחנו מזועזעים, ולא חשוב מי ומה.
באותה דרך, הילד נחטף והאישה נאנסה
(כל הדוגמאות שלי, שלא עלינו)
אגב, חוק הנשים המוכות הפך מהר מאוד בפיות הציבור ל"חוק הבעלים המכים"
וכך אסכם, שכאן אצלנו - אוהבים במשפט התחבירי להאשים, כמה שיותר.
[ליצירה]
אני לא *חושב* שזה אקסיקיוטר. אני *יודע* שזה אקסקיושנר.
וכן, אני מכיר את הביטוי ומשעותו ומתעקש - פתח מילון, פתח תזאורוס או פשוט תפתח גוגל - אקסקיוטר מדבר על כל הוצאה לפועל כל שהיא - מוציא להורג הוא אקסקיושינר.
מה שכן - אם הדמות היא מסדרה כלשהי, יכול להיות שזה היה משחק מילים מכוון שלהם - אולי הוא עובד כמפיק או מנהל כלשהו בזמנו הפנוי?
כאמור - לא מבין בתחום, מבין רק בשפה.
[ליצירה]
נכון!
זה באמת מאוד מזכיר מה שאני כתבתי, כפי שאמרת לי אתה!
(http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=16879)
מה שמעלה את השאלה האם כולנו נידנו ל"מקוריות" ו"חדשנות" שקריים?
די נורא לחשוב שבאופן אישי, כולנו חושבים אותו דבר.
תודה על השיתוף!