אחח זה פשוט לא משנה,
מי שכותב טוב יכתוב טוב גם על זכוכית וגם על פלדה על גוף אדם, על שולחן בית ספר על דף נייר וכמו כן דרך מחשבו האישי,
רק חבל...
שבקטע הזה לא מצאתי כלום .
שזה פשוט שווה המלצה !
כמו הרבה דברים, לדעתי, של גיל (למרות שהוא לא מסכים איתי בד"כ).
כל כך מעט נכתב בנושא, וזה דווקא כל כך רלוונטי במיוחד לנו, כותבי השירה באינטרנט.
בהקשר זה, הייתי לא מזמן בכנס על שירה מקוונת, וחולקו שם דוגמאות של ז'אנר שירה-אינטרנטית. זה די מגניב.
וגם - דנו שם בסוגיה הפיזית של כתיבה על מחשב. זלי גורביץ', משורר ואנתרופולוג, טען שזה משנה את כל יחסי הכוחות, שכן בכתיבה רגילה רוכן המשורר מעל הדף, וכמו כובש אותו, ואילו במחשב זה קצת כמו לחזור לציורי המערות, כשיצרו במאונך, והוא מרגיש לפעמים כאילו המסך שניצב מולו אפילו קצת מאיים.
גם לעניין ההיסוס עם העט מעל הנייר, ההתחלה של כתיבה והמחיקה הוא התייחס, בניגוד להקלדה והמחיקה במחשב.
אולי זה נשמע קצת תמוה, אבל אני מניח שיש אי אילו השלכות פסיכולוגיות לעניין הפיזי הזה.
מוזר לחזור הביתה אחרי כל כך הרבה זמן ולראות שאתה מומלץ באתר שאתה אוהב.
לא תמיד אני יודע מי גורר את מי בנושא הכתיבה - הקונספירציה המחשבתית, תחושת ה"הנה חידוד, הנה קונץ, הנה חידה" שעולה למחשבה על קצה רעיון, או בדחף ליצור ולרשום.
אולי אין פה שיר - אבל משורר גדול אני לא, אני בסך הכל לוקח רעיונות קטנים, וממחיז אותם.
בקטע הזה, אכן מדובר בסך הכל במכונה המדוייקת והווקאליות שלה, אל מול הסירבול שלי, ממש כשם שכוכב הצביע.
בהחלט לא חומר לפרס נובל, סתם - מחשבה על מחשבה.
[ליצירה]
אחח זה פשוט לא משנה,
מי שכותב טוב יכתוב טוב גם על זכוכית וגם על פלדה על גוף אדם, על שולחן בית ספר על דף נייר וכמו כן דרך מחשבו האישי,
רק חבל...
שבקטע הזה לא מצאתי כלום .
[ליצירה]
אני רוצה להגיד
שזה פשוט שווה המלצה !
כמו הרבה דברים, לדעתי, של גיל (למרות שהוא לא מסכים איתי בד"כ).
כל כך מעט נכתב בנושא, וזה דווקא כל כך רלוונטי במיוחד לנו, כותבי השירה באינטרנט.
בהקשר זה, הייתי לא מזמן בכנס על שירה מקוונת, וחולקו שם דוגמאות של ז'אנר שירה-אינטרנטית. זה די מגניב.
וגם - דנו שם בסוגיה הפיזית של כתיבה על מחשב. זלי גורביץ', משורר ואנתרופולוג, טען שזה משנה את כל יחסי הכוחות, שכן בכתיבה רגילה רוכן המשורר מעל הדף, וכמו כובש אותו, ואילו במחשב זה קצת כמו לחזור לציורי המערות, כשיצרו במאונך, והוא מרגיש לפעמים כאילו המסך שניצב מולו אפילו קצת מאיים.
גם לעניין ההיסוס עם העט מעל הנייר, ההתחלה של כתיבה והמחיקה הוא התייחס, בניגוד להקלדה והמחיקה במחשב.
אולי זה נשמע קצת תמוה, אבל אני מניח שיש אי אילו השלכות פסיכולוגיות לעניין הפיזי הזה.
[ליצירה]
מוזר לחזור הביתה אחרי כל כך הרבה זמן ולראות שאתה מומלץ באתר שאתה אוהב.
לא תמיד אני יודע מי גורר את מי בנושא הכתיבה - הקונספירציה המחשבתית, תחושת ה"הנה חידוד, הנה קונץ, הנה חידה" שעולה למחשבה על קצה רעיון, או בדחף ליצור ולרשום.
אולי אין פה שיר - אבל משורר גדול אני לא, אני בסך הכל לוקח רעיונות קטנים, וממחיז אותם.
בקטע הזה, אכן מדובר בסך הכל במכונה המדוייקת והווקאליות שלה, אל מול הסירבול שלי, ממש כשם שכוכב הצביע.
בהחלט לא חומר לפרס נובל, סתם - מחשבה על מחשבה.
[ליצירה]
אני מודה שאני לא קורא יותר מדי מהאנשים שכותבים פה, אבל יש לי תחושת קרבה מטופשת לכתבייך, אז... נו אתה יודע, אל תהיה מציקן שכזה.
מכל השיר, רק הבית הראשון עושה לי "אוף, נכון".
אני לכל היותר אומן כותרות. לכתוב ממש - קשה לי. בכל הקשור לאושר אני לא מזדהה בכלל, אבל לגבי סתמיות מסויימת - כן. לחלוטין.
תרגיש טוב ארז.
[ליצירה]
רשימתי, בלוגי, חסר חן.
חסר בשלות - מרגיש באמת כמו אסופה רנדומלית של דברים שגורמים להרגיש רע, אבל אין כאן שום חידוד אומנותי או שאיפה לתוצר יפה.
[ליצירה]
שתי מילים וחצי על אשמה ועל בניין נפעל.
אצלנו, משתמשים בפעלים פסיביים כמעט באקסלוסיביות לצורך ניטרול אשמה. בשימוש בפועל פאסיבי, אנחנו שמים דגש על מה שקרה, ולא מי עשה זאת - אבל בעברית אנחנו יותר אוהבים להאשים.
לכן נשתמש בגוף שלישי רבים. הם עשו משהו.
"גנבו לי את המכונית!" ואולי פשוט חנית אותה שלא כחוק והיא נגררה?
"הדפים הלכו לאיבוד" כי אתה חס וחלילה לא איבדת אותם.
הרעילו לי את הכלב - והוא לא נחנק מעצם בכלל.
רבין, לעומת זאת - נרצח. כי כאן לא כל כך חשוב מי עשה את זה, העיקר הוא שרבין נרצח, ועל כן אנחנו מזועזעים, ולא חשוב מי ומה.
באותה דרך, הילד נחטף והאישה נאנסה
(כל הדוגמאות שלי, שלא עלינו)
אגב, חוק הנשים המוכות הפך מהר מאוד בפיות הציבור ל"חוק הבעלים המכים"
וכך אסכם, שכאן אצלנו - אוהבים במשפט התחבירי להאשים, כמה שיותר.
[ליצירה]
משובח למדי
אני מוכרח להודות שפעם רציתי לתרגם את השיר ופחדתי יותר מדי. תרגמתי שיר אחר של פרוסט, פשוט יותר - לשיר הזה יש הילה שמצילה עליי (נו, חייבים להיות ספרותיים אפילו בתגובות).
התרגום עצמו משובח למדי - הטענה היחידה שאני חש היא במעבר ל"הווה" של המספר שבמקור הוא ממש קורא בזעקה וייאוש שגם מהקריאה מתבקש להזדהות איתוtwo roads deverged and i
- i took the one less traveled by! זה ממש תחינה.
אני נורא אוהב את השיר הזה, הוא מקסים.
עוד הערה - אני מבין שאילוצי מקשב ומלל הכריחו את הטקסט להעלות את גובה שפתו, אבל פרוסט ידוע בפשטותו, וחבל שהתרגום הרבה יותר מתוחכם מהכוונות המקוריות.
והערה אחרונה - מבנה השיר הוא אבאאב
ואילו בחרת לתרגם אבאב.
אני אשמח לקרוא גם ניסיונות אחרים שהיו בדרך (כפי שאמרת שתיקנת).
תרגום ראוי בהחלט.
[ליצירה]
אהה, זה פשוט שתי שירים בעלי אותו כותרת.
החלטתי לשים אותם ביחד - אבל במחשבה שניה - נראה לי באמת שאני אפריד אותם. הראשון טוב בהרבה.
ואכן - שירת הפנאי ובנאליות היא השולטת עליי לרוב.
[ליצירה]
זה מאוד יפה, ואני מאוד לא מבין ברישום, ציור או מה שזה לא יהיה
אבל שם היצירה קצת מבולבל.
זה לא executer אלא executioner.
הראשון הוא מוציא לפועל, השני הוא "תליין" וזה שם עצם שמתאר את האדם שאחראי להוצאה להורג.
אקסקיוטר מתייחס לכל אדם שעושה כל דבר.
חוץ מזה שהביטוי באנגלית לא פופולרי כל כך כמו אצלנו וזה אפילו נשמע בתרגומית ולא אנגלית רהוטה.
אבל זה באמת נורא יפה.
ככה זה אנחנו המשוררים. משנוררים :)
[ליצירה]
אני לא *חושב* שזה אקסיקיוטר. אני *יודע* שזה אקסקיושנר.
וכן, אני מכיר את הביטוי ומשעותו ומתעקש - פתח מילון, פתח תזאורוס או פשוט תפתח גוגל - אקסקיוטר מדבר על כל הוצאה לפועל כל שהיא - מוציא להורג הוא אקסקיושינר.
מה שכן - אם הדמות היא מסדרה כלשהי, יכול להיות שזה היה משחק מילים מכוון שלהם - אולי הוא עובד כמפיק או מנהל כלשהו בזמנו הפנוי?
כאמור - לא מבין בתחום, מבין רק בשפה.
תגובות