[ליצירה]
נכון!
זה באמת מאוד מזכיר מה שאני כתבתי, כפי שאמרת לי אתה!
(http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=16879)
מה שמעלה את השאלה האם כולנו נידנו ל"מקוריות" ו"חדשנות" שקריים?
די נורא לחשוב שבאופן אישי, כולנו חושבים אותו דבר.
תודה על השיתוף!
[ליצירה]
יש לי תמיד תחושה שזה שיר מופשט מכדי להתייחס אליו ברצינות - אף על פי כן שקדתי עליו קצת וניתן לראות בקלות שכל הפעלים הם עירבובים שונים של מילות פועל אחרות, ושישנם סיבות למה בחר במילים ה"מוצמצאות" שלו. מצלולים, הקשרים צבעים - כל אלו באים לידי ביטוי. כמה שנים אחר מכן למדתי את השיר גם במסגרת קבוצתית (אני בכלל לא חבר במועדון המשוררים המתים! -_- ) ושם נוכחנו שכל הפעלים וכינויים הם verbs או adjectives ברורים למדי, ועם מעט שיעור מוחין הבנו את מרבית המילים המקושקשות. מהבחינה הזו התרגום כושל למדי, שכן אין לו התייחסות קפדנית שכזו למלל, אבל השיר כל כך מופרך גם כך (המקור) שזה בכל זאת מסתדר בחינניות מסויימת. הורדת נקודות נוספת אך ורק על תרגומים ישירים של צלילים. אם כבר אז כבר my beamish child, אם כבר אז כבר...
:)
[ליצירה]
שתי מילים וחצי על אשמה ועל בניין נפעל.
אצלנו, משתמשים בפעלים פסיביים כמעט באקסלוסיביות לצורך ניטרול אשמה. בשימוש בפועל פאסיבי, אנחנו שמים דגש על מה שקרה, ולא מי עשה זאת - אבל בעברית אנחנו יותר אוהבים להאשים.
לכן נשתמש בגוף שלישי רבים. הם עשו משהו.
"גנבו לי את המכונית!" ואולי פשוט חנית אותה שלא כחוק והיא נגררה?
"הדפים הלכו לאיבוד" כי אתה חס וחלילה לא איבדת אותם.
הרעילו לי את הכלב - והוא לא נחנק מעצם בכלל.
רבין, לעומת זאת - נרצח. כי כאן לא כל כך חשוב מי עשה את זה, העיקר הוא שרבין נרצח, ועל כן אנחנו מזועזעים, ולא חשוב מי ומה.
באותה דרך, הילד נחטף והאישה נאנסה
(כל הדוגמאות שלי, שלא עלינו)
אגב, חוק הנשים המוכות הפך מהר מאוד בפיות הציבור ל"חוק הבעלים המכים"
וכך אסכם, שכאן אצלנו - אוהבים במשפט התחבירי להאשים, כמה שיותר.
[ליצירה]
כשצריך יותר מסימן קריאה אחד - סימן שהצעקה לא נמצאת במילים.
צריך לחדד את הקטע ולהותיר את מה שחשוב באמת.
את מעמיסה שירה רבה - אני חושב שאת צריכה לתת לדברים לנוח כמה ימים קודם - ואז, בהקלדה או העתקה לכאן - לקרוא שוב ולראות האם באמת את מרוצה.
עריכה תשייף לא מעט אבני חן שלך.
[ליצירה]
מוזר לחזור הביתה אחרי כל כך הרבה זמן ולראות שאתה מומלץ באתר שאתה אוהב.
לא תמיד אני יודע מי גורר את מי בנושא הכתיבה - הקונספירציה המחשבתית, תחושת ה"הנה חידוד, הנה קונץ, הנה חידה" שעולה למחשבה על קצה רעיון, או בדחף ליצור ולרשום.
אולי אין פה שיר - אבל משורר גדול אני לא, אני בסך הכל לוקח רעיונות קטנים, וממחיז אותם.
בקטע הזה, אכן מדובר בסך הכל במכונה המדוייקת והווקאליות שלה, אל מול הסירבול שלי, ממש כשם שכוכב הצביע.
בהחלט לא חומר לפרס נובל, סתם - מחשבה על מחשבה.