אני מבקש את הריכוז של כולם - של כולנו:
דמיינו לעצמכם עכשיו מבול לכבודי.
דמיינו - כדי להקל עליי את מלאכת כתיבת השיר.
דמיינו! איני צוחק, זו היא לא מתיחה. עיצמו עיניים, אם צריך (אך פיתחוהן למען נוכל להשמיך.)
הדמיינתם? שימרו נא את התמונה ברקע, והחלו:
יורד עכשיו מבול.
אני עכשיו בבית.
ככה טוב.
טוב לי ככה.
האין זה נפלא? האם זה היה לכם יפה? האם החזקתם בתמונת הגשם הנוטף בעודכם קוראים? האין זה מרגש ממש? שיר שיתופי, הדרכתי.
זה חסך לי כה הרבה עבודה על חריזה, ומבנה והיגוי.
אתם דמיינתם, למען לא אצטרך לפרט במטאפורות ודימויים את זרזיף הגשם ולמען אמנע ממצלולים ומשחקי מילים ואותיות. עשיתם את כל העבודה בעצמכם ממש.
אני כל כך מודה לכם על כך.
כה אסיר תודה אני, עד שארשום אתכם כשותפים מלאים בכתיבת השיר - הנה, הרי:
"שיר זה נכתב על ידי גיל גבעוני, וכל מי שקרא אותו ועקב אחר הוראות".
אני מודה לכם. אתם הייתם מושלמים.
תגובות