בכל פעם שאני מתפשט
אני מרגיש מנוון.
(אם במקרה אני לובש טרנינג -
אני גם מרגיש זקן.)
זה קורה בגלל שיש לעניין תכלית -
עליי להרחץ ולהנקות מפגעי הליכלוך של אתמול.
צעד קטן מבדיל אותי בין קרמיקה לקרמיקה
בה אני מדמיין את השיערות נרטבות ונדבקות למצח כמתאמצות ומזיעות
הרגליים תוקעות יתדות למען לא תחליקנה
והעיניים נעצמות, מתחקות אחר פעולת השינה
כאילו שואלות לשם מה כל הטקס הזה.
יש עולם שלם וצפוי, ואין בו שום רחמים.
תגובות