עם כוס יין ביד אחת
והשניה אוחזת ברובה
הגשם בחוץ נראה שליו נורא
הגשם הראשון - יורה.
גיל גבעוני
-
סמנטיקה. כוח המילה, בעיקר זו הכתובה, המתפרשת, הנקלטת, המועבדת. לעיתים רק מרגשת.
חדירה אינטלקטואלית.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כך גם אמרה השבוע שחקנית הטניס ההודית החמודה להפליא סאניה מירזה. אני מאוד אוהב אותה, היא נפלאה באמת. וזה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי תמיד תחושה שזה שיר מופשט מכדי להתייחס אליו ברצינות - אף על פי כן שקדתי עליו קצת וניתן לראות בקלות שכל הפעלים הם עירבובים שונים של מילות פועל אחרות, ושישנם סיבות למה בחר במילים ה"מוצמצאות" שלו. מצלולים, הקשרים צבעים - כל אלו באים לידי ביטוי. כמה שנים אחר מכן למדתי את השיר גם במסגרת קבוצתית (אני בכלל לא חבר במועדון המשוררים המתים! -_- ) ושם נוכחנו שכל הפעלים וכינויים הם verbs או adjectives ברורים למדי, ועם מעט שיעור מוחין הבנו את מרבית המילים המקושקשות. מהבחינה הזו התרגום כושל למדי, שכן אין לו התייחסות קפדנית שכזו למלל, אבל השיר כל כך מופרך גם כך (המקור) שזה בכל זאת מסתדר בחינניות מסויימת. הורדת נקודות נוספת אך ורק על תרגומים ישירים של צלילים. אם כבר אז כבר my beamish child, אם כבר אז כבר... :) [ליצירה]
- [ליצירה] משובח למדי אני מוכרח להודות שפעם רציתי לתרגם את השיר ופחדתי יותר מדי. תרגמתי שיר אחר של פרוסט, פשוט יותר - לשיר הזה יש הילה שמצילה עליי (נו, חייבים להיות ספרותיים אפילו בתגובות). התרגום עצמו משובח למדי - הטענה היחידה שאני חש היא במעבר ל"הווה" של המספר שבמקור הוא ממש קורא בזעקה וייאוש שגם מהקריאה מתבקש להזדהות איתוtwo roads deverged and i - i took the one less traveled by! זה ממש תחינה. אני נורא אוהב את השיר הזה, הוא מקסים. עוד הערה - אני מבין שאילוצי מקשב ומלל הכריחו את הטקסט להעלות את גובה שפתו, אבל פרוסט ידוע בפשטותו, וחבל שהתרגום הרבה יותר מתוחכם מהכוונות המקוריות. והערה אחרונה - מבנה השיר הוא אבאאב ואילו בחרת לתרגם אבאב. אני אשמח לקרוא גם ניסיונות אחרים שהיו בדרך (כפי שאמרת שתיקנת). תרגום ראוי בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] אהה, זה פשוט שתי שירים בעלי אותו כותרת. החלטתי לשים אותם ביחד - אבל במחשבה שניה - נראה לי באמת שאני אפריד אותם. הראשון טוב בהרבה. ואכן - שירת הפנאי ובנאליות היא השולטת עליי לרוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מבקש להתנצל ולנסח מחדש את הדברים שלי - התכוונתי יותר לאמר שזה חסר חן כקטע אומנותי. אבל זה בהחלט מעורר חמלה, רחמים והזדהות. אני פשוט חושב שאפשר להפיק יותר אם היו לוקחים את מקבץ הדברים המצערים האלה ויוצרים מהם משהו טרי, חדשני, שתופס אותך וגורם לך להרגיש את כל העצבות, כעס, דכאון וכו' שמסופר כאן עליהם רק ברמיזה שזה התחושות שנובעות לך. ממש כמו הביקורת הראשונית שלי - איך שזה מוצג כאן יבש מדי לעומת הכוונה. [ליצירה]
- [ליצירה] רשימתי, בלוגי, חסר חן. חסר בשלות - מרגיש באמת כמו אסופה רנדומלית של דברים שגורמים להרגיש רע, אבל אין כאן שום חידוד אומנותי או שאיפה לתוצר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה חוסר ביטחון תמוה. אפשר להשאיר את הקטע כמו שהוא, הוא ברור, וחזק ובנוי היטב. לא צריך ליצור שום אפקט מרומז בשביל אף אחד. אנשים כאלה, אין להם מה לחפש בשירה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה באמת מיוחד. תבורכי. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אה בדיוק כך. אני מוכרח לאמר שכישוריי השירה שלי לא אחידים מי יודע מה, אבל באופן כללי גם אותי הם משעממים. אבל זה בסדר. [ליצירה]
- [ליצירה] שתי מילים וחצי על אשמה ועל בניין נפעל. אצלנו, משתמשים בפעלים פסיביים כמעט באקסלוסיביות לצורך ניטרול אשמה. בשימוש בפועל פאסיבי, אנחנו שמים דגש על מה שקרה, ולא מי עשה זאת - אבל בעברית אנחנו יותר אוהבים להאשים. לכן נשתמש בגוף שלישי רבים. הם עשו משהו. "גנבו לי את המכונית!" ואולי פשוט חנית אותה שלא כחוק והיא נגררה? "הדפים הלכו לאיבוד" כי אתה חס וחלילה לא איבדת אותם. הרעילו לי את הכלב - והוא לא נחנק מעצם בכלל. רבין, לעומת זאת - נרצח. כי כאן לא כל כך חשוב מי עשה את זה, העיקר הוא שרבין נרצח, ועל כן אנחנו מזועזעים, ולא חשוב מי ומה. באותה דרך, הילד נחטף והאישה נאנסה (כל הדוגמאות שלי, שלא עלינו) אגב, חוק הנשים המוכות הפך מהר מאוד בפיות הציבור ל"חוק הבעלים המכים" וכך אסכם, שכאן אצלנו - אוהבים במשפט התחבירי להאשים, כמה שיותר. [ליצירה]
תגובות