עוד זולגת טיפת דימיון ברגעים מסויימים, כפי שאדם נזכר באור שהשאיר דלוק בחדרו.
לפעמים אני אומר לעצמי שזה מצריך זמן פנוי
לפעמים זה מצריך שיעמום.
אך לפני שנים
הייתה זו שאיפה
והיה זה נטוע, כנטויה הזרוע.
היום אני מכריז בחצות ובחוצות:
איני משורר.
אני רק כותב, פה ושם.
