תחילה שמחה
לבן ופשוט
נקי
יש מן המשחק ויש מן הילדות
אדם עושה לחברו קונדס מלא חיוך
אחר נועם
עץ מעוצב ומזרן ושמיכה
כמעט אפשר לדמות מישהו עובד במרץ על הנול
אז פליאה
מרבד חלק וברור, שזור בשלמות ונוצץ
יש לשים ביגוד ומיגון ולצעוד בצעדי חיה מפוחדת
עוברים אנשי היום ומביטים לאחור לראות מה נותר מעקביהם
אך עם צאת חום ואש הכל נמלא עצבות גדולה
כל שצחור הופך בוצי
כל שלבן הופך מלוכלך
אדם צועד ותחתיו נפערת תהום מים
זוהמת היום שאחרי הופכת בי בטני
איפה כל שקינן בי פלא
כעת מגפי גומי מעיפים עליי צבעי אפור נוזליים למורת הרוח שלי
אגדת סיזיפוס נולדת לנצור במוחי מדוע כה חייכתי רק כמה ימים לפני
