כשנשרתי מבית ספר
זה לא היה כמו כשנשרתי מהעץ.
לא איבדתי מהחיוניות שלי
ולא החלפתי גוונים
השקיעה מטה אט-אט
תוך ליטוף האוויר - לא הייתה ולא נבראה.
כשנזרקתי מהשער האחורי
זה היה מהיר כל כך
שלא שמתי לב אפילו,
שחגגתי כבר שמונה עשרה חורפים
ושום אילן לא חיכה לגונן עליי מהשלג.
