כשיהיה לי פרקינסון
אני רוצה לחשוב
שכל זה היה ניסיון
ושאני לא אוכל לכתוב
וכשהיד - תרעד
מהמקלדת היא מועדת
אוכל לפרוש
בשקט.
גיל גבעוני
-
סמנטיקה. כוח המילה, בעיקר זו הכתובה, המתפרשת, הנקלטת, המועבדת. לעיתים רק מרגשת.
חדירה אינטלקטואלית.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה מאוד יפה, ואני מאוד לא מבין ברישום, ציור או מה שזה לא יהיה אבל שם היצירה קצת מבולבל. זה לא executer אלא executioner. הראשון הוא מוציא לפועל, השני הוא "תליין" וזה שם עצם שמתאר את האדם שאחראי להוצאה להורג. אקסקיוטר מתייחס לכל אדם שעושה כל דבר. חוץ מזה שהביטוי באנגלית לא פופולרי כל כך כמו אצלנו וזה אפילו נשמע בתרגומית ולא אנגלית רהוטה. אבל זה באמת נורא יפה. ככה זה אנחנו המשוררים. משנוררים :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה ליאורה - מיהרתי להתבלבל משום מה. חס ושם - היא לא התאבדה (בניגוד באמת, לוורג'י, בפי החבר'ה) היא חיה לה עד גיל 56 ומתה, משאירה אחריה כלום לאף אחד, שכן משפחתה וחבריה מתו לפניה (כך אומרים ההיסטוריונים). בודדה וערירית חיה ומתה. מותה היה ממחלה פיזית, ולא נפשית. אתקן מיד את הכתוב. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה חוסר ביטחון תמוה. אפשר להשאיר את הקטע כמו שהוא, הוא ברור, וחזק ובנוי היטב. לא צריך ליצור שום אפקט מרומז בשביל אף אחד. אנשים כאלה, אין להם מה לחפש בשירה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מודה שאני לא קורא יותר מדי מהאנשים שכותבים פה, אבל יש לי תחושת קרבה מטופשת לכתבייך, אז... נו אתה יודע, אל תהיה מציקן שכזה. מכל השיר, רק הבית הראשון עושה לי "אוף, נכון". אני לכל היותר אומן כותרות. לכתוב ממש - קשה לי. בכל הקשור לאושר אני לא מזדהה בכלל, אבל לגבי סתמיות מסויימת - כן. לחלוטין. תרגיש טוב ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא *חושב* שזה אקסיקיוטר. אני *יודע* שזה אקסקיושנר. וכן, אני מכיר את הביטוי ומשעותו ומתעקש - פתח מילון, פתח תזאורוס או פשוט תפתח גוגל - אקסקיוטר מדבר על כל הוצאה לפועל כל שהיא - מוציא להורג הוא אקסקיושינר. מה שכן - אם הדמות היא מסדרה כלשהי, יכול להיות שזה היה משחק מילים מכוון שלהם - אולי הוא עובד כמפיק או מנהל כלשהו בזמנו הפנוי? כאמור - לא מבין בתחום, מבין רק בשפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה באמת מיוחד. תבורכי. [ליצירה]
- [ליצירה] יהיה אכפת לך אם אני אכתוב משהו שעלה לי בעקבות השיר הזה? [ליצירה]
- [ליצירה] משובח למדי אני מוכרח להודות שפעם רציתי לתרגם את השיר ופחדתי יותר מדי. תרגמתי שיר אחר של פרוסט, פשוט יותר - לשיר הזה יש הילה שמצילה עליי (נו, חייבים להיות ספרותיים אפילו בתגובות). התרגום עצמו משובח למדי - הטענה היחידה שאני חש היא במעבר ל"הווה" של המספר שבמקור הוא ממש קורא בזעקה וייאוש שגם מהקריאה מתבקש להזדהות איתוtwo roads deverged and i - i took the one less traveled by! זה ממש תחינה. אני נורא אוהב את השיר הזה, הוא מקסים. עוד הערה - אני מבין שאילוצי מקשב ומלל הכריחו את הטקסט להעלות את גובה שפתו, אבל פרוסט ידוע בפשטותו, וחבל שהתרגום הרבה יותר מתוחכם מהכוונות המקוריות. והערה אחרונה - מבנה השיר הוא אבאאב ואילו בחרת לתרגם אבאב. אני אשמח לקרוא גם ניסיונות אחרים שהיו בדרך (כפי שאמרת שתיקנת). תרגום ראוי בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] נו, שויין מה יונה הייתה אומרת? [ליצירה]
- [ליצירה] שתי מילים וחצי על אשמה ועל בניין נפעל. אצלנו, משתמשים בפעלים פסיביים כמעט באקסלוסיביות לצורך ניטרול אשמה. בשימוש בפועל פאסיבי, אנחנו שמים דגש על מה שקרה, ולא מי עשה זאת - אבל בעברית אנחנו יותר אוהבים להאשים. לכן נשתמש בגוף שלישי רבים. הם עשו משהו. "גנבו לי את המכונית!" ואולי פשוט חנית אותה שלא כחוק והיא נגררה? "הדפים הלכו לאיבוד" כי אתה חס וחלילה לא איבדת אותם. הרעילו לי את הכלב - והוא לא נחנק מעצם בכלל. רבין, לעומת זאת - נרצח. כי כאן לא כל כך חשוב מי עשה את זה, העיקר הוא שרבין נרצח, ועל כן אנחנו מזועזעים, ולא חשוב מי ומה. באותה דרך, הילד נחטף והאישה נאנסה (כל הדוגמאות שלי, שלא עלינו) אגב, חוק הנשים המוכות הפך מהר מאוד בפיות הציבור ל"חוק הבעלים המכים" וכך אסכם, שכאן אצלנו - אוהבים במשפט התחבירי להאשים, כמה שיותר. [ליצירה]
