[ליצירה]
נגה נגה
נראה לי שאת מפספסת את כוחו
של "במשפט אחד"
כוח שאומר :אמור הרבה וכתוב מעט
(כמובן שטיבול שנון עלול להוסיף נטבח)
התחושה שלי היא שבחרת ב"דרך הקלה"
נתת משפט שמאפיין שפה של ילד
ושעשעת את עצמך,חסר מימד נוסף
[ליצירה]
באיזשהו מקום חטאים גם יורדים ככה (:
כשעולים ועולים בדרך ה', מורידים גם קצת חטאים בדרך - וזוהי התשובה...
הייתי אומרת - הלוואי וחטאים *לא* היו יורדים ככה, אלא בדרך קלה יותר...
אבל בסה"כ נחמד (:
[ליצירה]
יאיר-
אם אינני טועה ה"שפחה" יכולה לציין גם כניעה, ענווה והצטנעות בפני אדם חשוב. למשל כשהאישה התקועית אומרת לדוד "תדבר נא שפחתך אל אדוני המלך" וכך גם לכל אורך אותו הפרק.
וחוצמזה, יש כבר החלפה במקרא בין שפחה לאמרה וזה קורה אצל הגר שבפרק ט"ז היא שפחה :"שפחה מצרית ושמה הגר" ובפרק כ"א: ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת.."
ונגה נגה-
אינני אוהבת את הרעיון, משום שמצאתי אותו גם בי והוא לא הרגיש לי נעים.
וזו מחמאה כמובן להבחנה שלך וליכולת שלך להביע אותו בחדות.
[ליצירה]
לאור התגובות ליצירה זו ול"כיסויים" של מיגה שנשלתה מן האוב בעקבותיה, הריני להמליץ לכם על יצירה נוספת המבטאת רעיונות דומים, או לפחות מבוססת על תחושות ראשוניות דומות. היא לוקחת זאת לכיוונים קצת נוירוטיים ואולי אף לסבו-אירוטיים בפרשנות. אמנם שום דבר שהגרעין הקשה של אנשי צורה לא יוכל לשאת, ובכל זאת, שלא תגידו שלא אמרתי קודם.
ועוד גילוי נאות למגיבה יש קשר אישי עם הכותבת.
שם הסיפור הוא: מירוניבה של שהרה בלאו. תמצאו אותו ב- bananot.co.il
[ליצירה]
תגובה
איך אחרי כל מה שנאמר פה בשבחי היצירה הזו, (שלא די לה גם בעוד קבוצת מספרים אי רציונליים של שבחים כולל האינטרבלים שביניהם - אם הבנתי נכון או שרק סמטכתי מלשון סמטוכה את ההסבר) עוד נשארה לי אבחנה שעוד לא נאמרה:
שימו לב איך היצירה הזו הגיעה בסך הכל עד אמצע טבלת היצירות החדשות, וכבר מספר כל כך גבוה של תגובות. כנראה שבכל זאת יש לנו, פשוטי המחשבה (מדברת בשם עצמי בלבד), חיישנים לזהות גאונות ולהגיע אליה בזמן. כל זאת לפני שהיא צוללת אל תהום הנשייה של יצירות צורה האבודות, שאגב איך עוד אף אחד לא כתב עליה עדיין.. יש מועמד לדעתי
ובכל מקרה חתלתולי - שיחקת אותה שוב.
[ליצירה]
וואו - שיר יפהפה
שיר יפהפה, אפתח ואומר. אולי הייתי משנה משהו במבנה, לטובת סדר העונות, יתכן שהבית השני צריך לפתוח, אבל נכון הוא שאם כך יש לתת הקדמה אליו לפני שנכנסים לנפשך, לדמך ולנחיריך.
[ליצירה]
סתם כך נתקלתי
והתלהבתי קשות. הדאבל מינינג ממשיך גם כשהקטע מסתיים. ומעורר מחשבה ותהיות. אישיות כמובן. לדעתי ביחס לכתיבה בגוף נשי - היה כאן ניסיון הרחקה, בגלל הדמיון האוטוביוגרפי. האין זאת?