גונבת איתך עוד כמה דקות של אושר.
זה מה שהלו"ז שלך והמצפון שלי (ולהפך)
מכתיבים לנו.
גונבת ממך עוד כמה דקות. אושר.
אולי אתאשר בעצמי.
את אשר נגנב יש להשיב.
[ליצירה]
איזה 16??
היא בת 13 מקסימום.
התמונה טובה אבל יש לי הערה כללית, לדודי ולעוד המונים שחוזרים מהמזרח. כולם שם פתאום מתחילים להתעניין בצילום אנתרופולוגי עאלק. ולצלם ילידים, בעיקר ילדים בסביבתם הטבעית והמאוד עלובה. אני אומרת את זה גם לחברים שחזרו והראו לי תמונות. יש כאן מימד מובהק של ניצול. לילדים האלה אין יצחק קדמן. עוד הרבה הרבה לפני זה אין להם תזונה חצי ראויה. למה שתצלם אותם ככה, גם בלי לשאול רשות וגם אם הסכימו, (יש להם ברירה מול הכובש הלבן?!) חשבת להציע להם תשלום או אפילו ארוחת צהרים ברופיה וחצי עבור הפוטו-אופ?
ואם כן, אז ההערה נשארת על תקן כללית בלבד.
[ליצירה]
מתוק לאללה
פילוסופי עם פאנץ' פו הדובי.
בתור אחת שהייתה חננה רצינית בתיכון, ומאידך לא טרחה לחכות עד עשר כדי לאכול את הסנדביץ' שלה, ובאופן כללי לא הכי מסתדרת עם גבולות שרירותיים, אני לגמרי מזדהה.
[ליצירה]
מעולה
בזכות התגובה שלך ראיתי שפספסתי את הסיפור המדהים הזה. כל כך חזק וצורב. אני חושבת גם שבחרת נכון כשבחרת שהתוקף הנאלח בסיפור יהיה עורך דין ידוע ומכובד וגם אשכנזי (הרשטיק). חשוב מאוד לניתוץ הסטריאוטיפ שיש לנו בראש לגבי איזה תוקף אפל גדל גוף משכונת המצוקה וגם תורם למתח הספרותי, כולל העובדה עם הספר שפרסם, שסוגרת מעגל. מעולה.
[ליצירה]
מעניין שאף אחד לא התייחס לתיאור הכה פולני/בורגני/אופייני של משפחות שאנחנו מכירים מהבית (שלנו או של אחרים). בעיניי דווקא זה ההיבט שאם היית שם עליו את הדגש בתיאורים, היית מגדיל את הניגודים בין הרוחניות המופרכת של הבן הנזיר לבין הבורגנות המטומטמת של המשפחה. לפיכך היה הופך הסיפור למשעשע ואירוני הרבה יותר.
[ליצירה]
שיר על שמי
פשוט יוצא מן הכלל.
האקספוזיציה המינימליסטית של "ואני", תואמת למסר החוויתי שהשיר מנסה להעביר. השילוב בין ציטוטים השאולים מכתיבה גבוהה וכתיבה פופולרית גם הם משדרים תחכום עדין.
למשל: ב"השיר הזה" בחירת המילה "הזה", המתכתבת עם הלייטמוטיב אצל נתן יונתן ז"ל, ראה "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", ומאידך הרפרור לפיקיות ואמן התמלילנית מירית שם אור יבדל"א.
ואילו הייתי אחת מהצד, טובי וכל החבר'ה הטובים הייתי ממשיכה ושופכת קולמוסי אט אט עד חשיפת גאונותו של המבנה הלירי הנדיר שלפנינו, המסווה עצמו במעטפת של מעין לעג עצמי.
תגובות