[ליצירה]
תגובה מאוחרת
בפעם הקודמת שקראתי לא הגיבותי. אולי הייתי צריכה לעכל הכל, אולי הייתי צריכה להפיג את אדי האלכוהול, ואולי בכנות, התקנאתי.
הא לך אשה מקנאה תחת בעל, שנאמר אין אשה מתקנאת אלא בירך רעותה. ומעתה אמור - גם אם ירכה נפלה ובטנה צבתה.
אזהרה: משרד הבריאות קובע כי האלכוהול מזיק לבריאות, אך אפס כי תראו מה הוא עושה ליצירתיות.
[ליצירה]
מי לא מכיר את זה
החיבוק הזה, שכל אדם צריך. להיות עטוף/ה בתוך מישהו/י שישמש מחיצה מהעולם הקר והאכזר.
מאורה תיארת את זה נואש ונוגע.
וסתם הערה לחיים, (כי אני פחות יוצרת - כיום לפחות- ויותר ורדה-"תזרקי אותו"-רזיאל-ז'קונט לעת מצוא):
בשביל חיבוק כזה יש גם חברים/ות, נסי אותם, זה בלי "כסף", כלומר זה אמיתי, אמנם לא החיבוק של "האחד", אבל יש לחיבוק הזה איכות משלו.
[ליצירה]
שיר על שמי
פשוט יוצא מן הכלל.
האקספוזיציה המינימליסטית של "ואני", תואמת למסר החוויתי שהשיר מנסה להעביר. השילוב בין ציטוטים השאולים מכתיבה גבוהה וכתיבה פופולרית גם הם משדרים תחכום עדין.
למשל: ב"השיר הזה" בחירת המילה "הזה", המתכתבת עם הלייטמוטיב אצל נתן יונתן ז"ל, ראה "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", ומאידך הרפרור לפיקיות ואמן התמלילנית מירית שם אור יבדל"א.
ואילו הייתי אחת מהצד, טובי וכל החבר'ה הטובים הייתי ממשיכה ושופכת קולמוסי אט אט עד חשיפת גאונותו של המבנה הלירי הנדיר שלפנינו, המסווה עצמו במעטפת של מעין לעג עצמי.