[ליצירה]
******************
כן, השילוש צוף-שדה-ביולוגיה לא הותיר מקום לספק, שמדובר בדיסלקציה שמיעתית של הגיבורה, והקברן הוא למעשה כוורן. לכן הגדולה של הסיפור בעיניי, טמונה דווקא בכך שהוא מצליח לשמור על רמת מתח ושעשוע יציבה גם לאור הידיעה הזו. אין מה לומר - אחת ויחידה.
[ליצירה]
מתוך המילים הצלחתי להריח את אלנבי, את העליבות ואת אדי הפיח והייאוש העולים ממנו.
נזכרת בשנים שלמות של רחמים עצמיים בנסיעות ארוכות במוניות שירות 51 מהבילות, מפוצצות בילדים צורחים ומפורסנגים. בחילה אמיתית.
סחתן על כשרון התיאור, השתמשי בו!
[ליצירה]
עאלק חסמב"ה
מוסינזון לפחות דאג לאיזה ייצוג הולם לעדות המזרח ולאנשים בעלי סטייה ממודל היופי הצברי (בעברית לא קורקטית פוליטית ,קוראים להם מנשה התימני ואהוד השמן)
אבל אתה, בלי בושה, אצלך בין כל הישרואלים ואברומים אין סעדיה אחד לרפואה (אפילו לא קובי רפואה, ע"ע ההרכב הלוזוני לעונת 2003-4)
האמת היא שזה לא אצלך, אתה בסך הכל מתאר מצב, אמיתי למדי של כל יושבי הגבעות האולטרא ווזווזיים (אפילו לפועל הזר שלהם ג'ימי יש שם עם ניחוח של חוזר בתשובה מקראון הייטס) חרד"לבה חרד"לבה חרד"לבה.
[ליצירה]
מעניין
מזמן לא קראתי פה את הדברים בעיון, אבל תמיד מעניין לגלות פוטנציאל.
אם סיפור על אולפניסטיות עשה לי את זה, זה אומר הרבה. ההיאחזות בחפצים ובמחשבות המוזרות (מוזרות אבל שלי) במקום שמקדש את החשיבה ה"נכונה", הקולקטיבית וההליכה בתלם.
[ליצירה]
היי אורנה
במקרה עליתי על קיומך כאן. קיומך במובן של יצירות. אין לך מושג כמה החיים שלך נשמעים שונים ורחוקים ממני ובכל זאת מתוך הכתיבה האמיתית והזורמת דיברה אלי. במיוחד הסיפור הזה, שמתאר התרחשות שגרתית מן הסתם בביתך, גרם לי לחשוב על הכמיהה של אשה כמוך "בניין שלמית", אני קוראת לכן (את מן הסתם גם עונה ללוק החיצוני של ההגדרה, כך אני מאמינה), לקצת לבד. לאישיות עצמאית, אינדיבידואל במרחב המקוון. להתנתק מההגדרות של אמא (ל-11 ילדים שיואו) ורעיה ולהיות קצת מישהי, שמקבלת מיילים ותגובות. הא לך תגובה - אוהדת.
תגובות