[ליצירה]
לאור התגובות ליצירה זו ול"כיסויים" של מיגה שנשלתה מן האוב בעקבותיה, הריני להמליץ לכם על יצירה נוספת המבטאת רעיונות דומים, או לפחות מבוססת על תחושות ראשוניות דומות. היא לוקחת זאת לכיוונים קצת נוירוטיים ואולי אף לסבו-אירוטיים בפרשנות. אמנם שום דבר שהגרעין הקשה של אנשי צורה לא יוכל לשאת, ובכל זאת, שלא תגידו שלא אמרתי קודם.
ועוד גילוי נאות למגיבה יש קשר אישי עם הכותבת.
שם הסיפור הוא: מירוניבה של שהרה בלאו. תמצאו אותו ב- bananot.co.il
[ליצירה]
תיאורים מושלמים ומלאי אווירה. עם זאת העיר פה מישהו לפניי על התחושה הנוצרית שמתרגשת עליך כשאתה קורא את הסיפור. החמלה הדתית של הכותב מול העליבות של הגיבורים. אני חשתי בה גם משום מה. זה הזכיר לי את תיאורי ההתגוללות בסחי של הגיבורים אצל הקלאסיקנים הרוסים (דוסטויבסקי, גוגול) והצרפתים (בלזאק). אני עצלה מלחפש ציטוטים, כך שאולי לדברים אין תוקף, מדובר בתחושה בלבד.
[ליצירה]
סתם כך נתקלתי
והתלהבתי קשות. הדאבל מינינג ממשיך גם כשהקטע מסתיים. ומעורר מחשבה ותהיות. אישיות כמובן. לדעתי ביחס לכתיבה בגוף נשי - היה כאן ניסיון הרחקה, בגלל הדמיון האוטוביוגרפי. האין זאת?
תגובות