[ליצירה]
תיאורים מושלמים ומלאי אווירה. עם זאת העיר פה מישהו לפניי על התחושה הנוצרית שמתרגשת עליך כשאתה קורא את הסיפור. החמלה הדתית של הכותב מול העליבות של הגיבורים. אני חשתי בה גם משום מה. זה הזכיר לי את תיאורי ההתגוללות בסחי של הגיבורים אצל הקלאסיקנים הרוסים (דוסטויבסקי, גוגול) והצרפתים (בלזאק). אני עצלה מלחפש ציטוטים, כך שאולי לדברים אין תוקף, מדובר בתחושה בלבד.
[ליצירה]
סתם כך נתקלתי
והתלהבתי קשות. הדאבל מינינג ממשיך גם כשהקטע מסתיים. ומעורר מחשבה ותהיות. אישיות כמובן. לדעתי ביחס לכתיבה בגוף נשי - היה כאן ניסיון הרחקה, בגלל הדמיון האוטוביוגרפי. האין זאת?
[ליצירה]
מתוק
איזו הפתעה נעימה, לא סיפרת לי שכתבת עוד משהו. הווי תחבורתי אוניברסלי.
כמה כאלה יש, ככה תמיד מרגש..
עם פסקול קובלנצי מנצח, מוגש קריר מזגני לסוף הקיץ.
[ליצירה]
הפניה
לוודי אלן יש קטע דומה - קורע מצחוק על חיית המחמד שהוא החליט לאמץ, אמנם לא מכונפת אבל קטנה ושחורה אף היא - נמלה. אני אנסה לגגל משהו ואולי נביא לינק
תגובות