[ליצירה]
אין ספק שהכותבת נותנת ביטוי למחשבותיה. אבל זה נראה טיוטה ראשונה. אני הייתי עובד על זה עוד.
יש לך את כל הזכות לבטא מחשבות. אך נכון היה, לדעתי, להעביר אותן סינון של המוח הביקורתי כדי שיהיה להן גם ערך פיוטי.
[ליצירה]
קראת / ראית את הסרט "Feed Me"? מסופר בו על עובד חְנון בחנות לצמחים. יום אחד הוא גלה צמח אקזוטי ומופלא, שהתברר כצמח טורף. בתחילה לחש הצמח בצרידות ובחוסר אונים: "Feed Me"... העובד האכיל אותו ברחמים. לאט לאט גדל הצמח פרא, לאט לאט דרש יותר, לבסוף צרחותיו המחרידות הרקיעו שחקים, שאגותיו הזוויעו, ככל שהתחזק מהמזון שניתן לו. החְנון הרחמן המשיך להאכיל אותו, ולא בחל במנות של בני אדם, אפילו מחבריו.
והמבין יבין?
[ליצירה]
שביר,
מה כל כך אמיתי בזה? למה לא מספיקה אהבה? למה זה חייב להיות חוזה? ואם צריכים חוזה, אולי כדאי לא להתחיל עם זה וזהו. אתה אוהב אותי לנצח? מצוין! תשאר! אתה כבר לא אוהב? אז לך! מי צריך אותך ממילא?
[ליצירה]
אני חושבת שכל מי שמגיע לרמה של לרצוח ולאנוס סבל כל כך הרבה מהחברה (אבאמא, אנשים אחרים, וכל שאר ירקות) שההשתלחות הזאת היא תנאי הכרחי להמשך החיים שלהם. אין בי שנאה, זה יותר כמו חמלה (אחרי הכל לכל אחד יש נשמה). במקום לשלוח אותם לכלא תשלחו אותם לטיפול!!! הידד!! אני פותרת את כל בעיות העולם במחי מקלדת...
[ליצירה]
כן, רדף השיג, אלוהים הוא גם שפכים ולכלוך. אלוהים=יקום=אהבה
כך שהכל הוא אלוהים, הוא לא אשה או גבר, הוא גם אשה וגם גבר ואם אתה בוחר לקרוא לו הקב"ה, לגיטימי לגיטימי, כך זכותי לקרוא לה אלוהימה. וכן, לא שלחתי אותך לעזאזל, שימי לב הדס, אמרתי שמותר לי לכתוב מה ש"לעזאזל" אני רוצה. ואם נמאס לך מניאו-פאגניזם אולי כדאי שבגלגול הבא שלך תנסה להוולד שלוש מאות שנה מוקדם יותר ולא שלוש מאות שנה מאוחר יותר. אני מאמינה באפלייה מתקנת, ואתם יכולים מצידי לשלוח אותי לעזאזל בגלל זה, לא איכפת לי, הכל טוב והכל לטובה. :) יום טוב.
[ליצירה]
רינה,
תודה על הביקורת הנחמדה, ובקשר לרעיון - זו יותר הרגשה, לקחתי את האמונה שאני מוגנת, שיש לי במה להאחז, אבל היאוש והבעתה לא בקלות עוזבות אותי.
וכמה שאני מוגנת ועטופה, אני עדיין צריכה לרוץ, כי מי יבטיח לי שכל ההגנות באמת עובדות?