[ליצירה]
אין ספק שהכותבת נותנת ביטוי למחשבותיה. אבל זה נראה טיוטה ראשונה. אני הייתי עובד על זה עוד.
יש לך את כל הזכות לבטא מחשבות. אך נכון היה, לדעתי, להעביר אותן סינון של המוח הביקורתי כדי שיהיה להן גם ערך פיוטי.
[ליצירה]
קראת / ראית את הסרט "Feed Me"? מסופר בו על עובד חְנון בחנות לצמחים. יום אחד הוא גלה צמח אקזוטי ומופלא, שהתברר כצמח טורף. בתחילה לחש הצמח בצרידות ובחוסר אונים: "Feed Me"... העובד האכיל אותו ברחמים. לאט לאט גדל הצמח פרא, לאט לאט דרש יותר, לבסוף צרחותיו המחרידות הרקיעו שחקים, שאגותיו הזוויעו, ככל שהתחזק מהמזון שניתן לו. החְנון הרחמן המשיך להאכיל אותו, ולא בחל במנות של בני אדם, אפילו מחבריו.
והמבין יבין?
[ליצירה]
תודה דעה על הביקורת, תני לי להמליץ לך על הספר "חייו של הנביא" של קארן ארמסטרונג (התרגום הוא שלי, אולי קוראים לזה אחרת בעברית) עצם הרעיון שהאסלאם והיהדות חיו בשלווה צד בצד אלפי שנים כשהיהודים מהווים חלק חשוב וצד עם השפעה בחצרות השליטים האסלאמים, אני זוכרת להם חסד נעורים ושופטת כל אדם באשר הוא אדם, המצב בו הם נמצאים הוא בלתי אפשרי מבחינתם וגם מבחינתנו בסופו של דבר. אנא, אלוהים=אהבה=אמת. כמה אהבה שאת מפיצה תחזור אלייך שבעת מונים.
[ליצירה]
רדף השיג,
נגיד נגיד. החברה שלנו רקובה מהיסוד. מהפכה בו תבוא (זה כתוב בכוכבים, ואני כבר מריחה רוחות של שינוי) ובנתיים, עלי לעשות את המיטב ממה שניתן לי. עלי לנסות ולהפיץ כמה שיותר אהבה ולהקשיב לצווים הפנימיים שלי תמיד. תודה.
[ליצירה]
רדף השיג, בלי השתלחויות-זעם-צדק-פמיניסטי-פואטי הפעם, רק הערה אחת, כל בני האדם באמת טובים מיסודם, ואם היינו לומדים אך להקשיב לקול הפנימי שלנו בכל פנייה במקום לצווי החברה הכל היה הרבה יותר פשוט וקסום.
[ליצירה]
אני חושבת שכל מי שמגיע לרמה של לרצוח ולאנוס סבל כל כך הרבה מהחברה (אבאמא, אנשים אחרים, וכל שאר ירקות) שההשתלחות הזאת היא תנאי הכרחי להמשך החיים שלהם. אין בי שנאה, זה יותר כמו חמלה (אחרי הכל לכל אחד יש נשמה). במקום לשלוח אותם לכלא תשלחו אותם לטיפול!!! הידד!! אני פותרת את כל בעיות העולם במחי מקלדת...
[ליצירה]
תודה הדס, לזה כיוונתי. קשה לי עם הכללות, לא כל היהודים הם עושקים גונבי אדמות רוצחי עוללים וגם לא כל הערבים כאלו. וכן, אלוהים הוא אחד וברא אותם בדיוק (אבל בדיוק!!!!) כמו שהוא ברא אותנו- גוף, רוח ונשמה.