סולמות וחבלים או: אחה"צ בספרייה. נמכתי מסולמות אל ספרים. נתמכתי, בכם חברים ונפלתי. ידיכם המושטות לעברי, חבליכם המשתלשלים לחילוץ. חלצוני, בטרם אחלוץ עצמי מעלי ואפול. נמכתי מכם, אנשי הרוח והמילה. הסיטו פניכם מפניי ועזבוני לספריי. וקרבוני והקיפוני- צפוף וחם ומתנשף ודביק ושאלוני- מה שלומי- עד שיעיק. אנשי הכוח - אנשי המילה, ראו איך נאחזתי יפה בסולמות הבטלה. חבליכם, חבלי החילוץ אסב לי לחבל תלייה. חבלי משיח יקבלו דחייה. חנוקה אז אשתלשל, בין סולמות. בין זמנים ומגבלות השעה. שעתי הבאה היא שעתי האחרונה. השיר מוקדש לישורון כפיר שאת עצמו מכאן הדיר... (הוא מחורף 94' - ימי הסגר מרצון וגם מכורח תקנות צבאיות. שנועדו לאכוף את התפשטות מחלת הפה והטלפיים במכלאת מעלה הגלבוע. הכוונה, אגב, אינה לרפת, אלא לאדפטציה אנושית של המחלה בקרב הבנות גע ושטח מגוריהן. וכן, זוהי לגמרי ציניות.)