הערב
לבדי יבקר אותי, ואני אבכר אותו.
נגה נגה
-
לא כזה מעניין
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נגה נגה שקט ונעים! טעם של נעלי בית ישנות ומוכרות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מנסה לכתוב לך תגובה ללא מילים, אבל משום מה היא לא נשלחת... אז קבלי תגובה עם מילים. אולי זה יצליח. [ליצירה]
- [ליצירה] היי חגיתית. תודה תודה (על המחמאות וגם על הפרשנות) וזר בתוכם - אין צורך להיות כה דרמטי. אם שלוש נשים בוגרות זיהו כאן את התחושה כנעימה/סימפאטית, כנראה שיש בזה משהו. ואולי אלמנט הזר בתוכן שלך הוא שגורם לך להבין ש-מר בתוכן. ולא היא. לא תמיד טב למיתב טנדו. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים.... עדין ,קולע ו............. עצוב... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לומר שאף פעם לא אכלתי נעלי בית ישנות, אבל בעיני המשפט לא שקט ונעים אלא פסימי ומר. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהימה מדהימה מדהימה שאת. אהבתי ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] לא ... דווקא לא עצוב בעיני. האופציה של הלבד נראית סיפאטית מידי פעם. והיא מבכרת אותה. גמני, לפעמים. אהבתי שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] העצב... שזיהיתי כאן הוא מתוך הכרה שה-"לבד" מבקר כי אין אפשרות של יחד....או כי לא יודעים איך לקבל מציאות כזו כי הלבד כבר יותר מדי גדול..(ומבכרים את מה שמכירים..) כמובן שמידי פעם הוא אכן דבר מבורך ונחוץ... ערבה -שכנראה בגלל שהיא בוכיה רואה תמיד קצת עצב...(אבל היא עובדת על זה...) [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] גדול! [ליצירה]
- [ליצירה] הנה זכית - מצאת את דרכך אל המיינסטרים, איש עונות המעבר (-: [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר שטרן יש כאלה שנולדים עם נפש של משורר. הם לא צריכים להתאמץ כדי לגעת, הם משחקים עם המילים בפשטות והנה - שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] * נחמד. כתיבה שמזכירה ניחוח של פעם. לא מצליחה לענות לעצמי מי המשורר בדיוק שהזכיר לי הסגנון. בכל מקרה, אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] וואו וואו מקאמה מדהימה ובאמת יצירה מליגה אחרת. פרץ של התמוגגות תקפני. תודה להפניית העורך [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי שיר כזה שהולך בעקבות הכוכב [ליצירה]
- [ליצירה] על עיקר ותפל מאזל טויב - שיהיה בעיקר שמייייח כהוגן (מגזין צורה עוד יחכה לך בגיליונות הבאים בע"ה).. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ביותר אווירה של טיילת תל אביב בלילה מיוזע ויגע במיוחד. אקזיסטנציאליזם צרוף. [ליצירה]
- [ליצירה] סופיתי איזו הבלחה נעימה... [ליצירה]
- [ליצירה] היי אורנה במקרה עליתי על קיומך כאן. קיומך במובן של יצירות. אין לך מושג כמה החיים שלך נשמעים שונים ורחוקים ממני ובכל זאת מתוך הכתיבה האמיתית והזורמת דיברה אלי. במיוחד הסיפור הזה, שמתאר התרחשות שגרתית מן הסתם בביתך, גרם לי לחשוב על הכמיהה של אשה כמוך "בניין שלמית", אני קוראת לכן (את מן הסתם גם עונה ללוק החיצוני של ההגדרה, כך אני מאמינה), לקצת לבד. לאישיות עצמאית, אינדיבידואל במרחב המקוון. להתנתק מההגדרות של אמא (ל-11 ילדים שיואו) ורעיה ולהיות קצת מישהי, שמקבלת מיילים ותגובות. הא לך תגובה - אוהדת. [ליצירה]
- [ליצירה] אה ולגבי התכתבות עם שירים ועם תגובתי - אני מפנה לשירו של יוסי אלפנט "איך כש.." [ליצירה]
תגובות