היי חגיתית. תודה תודה (על המחמאות וגם על הפרשנות)
וזר בתוכם - אין צורך להיות כה דרמטי. אם שלוש נשים בוגרות זיהו כאן את התחושה כנעימה/סימפאטית, כנראה שיש בזה משהו. ואולי אלמנט הזר בתוכן שלך הוא שגורם לך להבין ש-מר בתוכן. ולא היא. לא תמיד טב למיתב טנדו.
שזיהיתי כאן הוא מתוך הכרה שה-"לבד" מבקר כי אין אפשרות של יחד....או כי לא יודעים איך לקבל מציאות כזו כי הלבד כבר יותר מדי גדול..(ומבכרים את מה שמכירים..)
כמובן שמידי פעם הוא אכן דבר מבורך ונחוץ...
ערבה -שכנראה בגלל שהיא בוכיה רואה תמיד קצת עצב...(אבל היא עובדת על זה...)
[ליצירה]
היי חגיתית. תודה תודה (על המחמאות וגם על הפרשנות)
וזר בתוכם - אין צורך להיות כה דרמטי. אם שלוש נשים בוגרות זיהו כאן את התחושה כנעימה/סימפאטית, כנראה שיש בזה משהו. ואולי אלמנט הזר בתוכן שלך הוא שגורם לך להבין ש-מר בתוכן. ולא היא. לא תמיד טב למיתב טנדו.
[ליצירה]
העצב...
שזיהיתי כאן הוא מתוך הכרה שה-"לבד" מבקר כי אין אפשרות של יחד....או כי לא יודעים איך לקבל מציאות כזו כי הלבד כבר יותר מדי גדול..(ומבכרים את מה שמכירים..)
כמובן שמידי פעם הוא אכן דבר מבורך ונחוץ...
ערבה -שכנראה בגלל שהיא בוכיה רואה תמיד קצת עצב...(אבל היא עובדת על זה...)
[ליצירה]
שיר על שמי
פשוט יוצא מן הכלל.
האקספוזיציה המינימליסטית של "ואני", תואמת למסר החוויתי שהשיר מנסה להעביר. השילוב בין ציטוטים השאולים מכתיבה גבוהה וכתיבה פופולרית גם הם משדרים תחכום עדין.
למשל: ב"השיר הזה" בחירת המילה "הזה", המתכתבת עם הלייטמוטיב אצל נתן יונתן ז"ל, ראה "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", ומאידך הרפרור לפיקיות ואמן התמלילנית מירית שם אור יבדל"א.
ואילו הייתי אחת מהצד, טובי וכל החבר'ה הטובים הייתי ממשיכה ושופכת קולמוסי אט אט עד חשיפת גאונותו של המבנה הלירי הנדיר שלפנינו, המסווה עצמו במעטפת של מעין לעג עצמי.
[ליצירה]
אשרי הגפרור..
אשרי הגפרור:
הוא חפ"שוט שריונר לא פחות ולא יותר. מה שעשו מהילד, הו גוועלד. לפחות לא לקחו ממנו שניים: הומור מקורי ותורה.
חג שמח - גפרורון ולכולם
[ליצירה]
עושה לדמוע
דיברו על המבנה, על חילופי הדברים ואחר כך הדיבור מתוך העולם הפנימי, זה בהחלט מה שעושה את היצירה למה שהיא, אבל בעיניי מה שנותן לה את הנשמה שבתוך המבנהף זו הנשמה שהבאת מתוכך.
[ליצירה]
תיאורים מושלמים ומלאי אווירה. עם זאת העיר פה מישהו לפניי על התחושה הנוצרית שמתרגשת עליך כשאתה קורא את הסיפור. החמלה הדתית של הכותב מול העליבות של הגיבורים. אני חשתי בה גם משום מה. זה הזכיר לי את תיאורי ההתגוללות בסחי של הגיבורים אצל הקלאסיקנים הרוסים (דוסטויבסקי, גוגול) והצרפתים (בלזאק). אני עצלה מלחפש ציטוטים, כך שאולי לדברים אין תוקף, מדובר בתחושה בלבד.
[ליצירה]
תגובה 2
טוב, התגובה הראשונה שלי היתה מהבטן. התגובה השנייה תהיה קצת יותר שקולה, (כבר לא היה זמן לכתוב אותה כי נכנסה שבת). עכשיו לאור התגובות לתגובות זה גם ממש מתבקש.
אז כן, אני דוגלת בחופש הביטוי, (גם לאידיוטים שממלאים תגובות בפורומים ב-YNET בסגנון "כל הסמולנים לכו ת..." אין ברירה, הרי במקום אחר אף אחד לא יתן להם להתבטא וזו כאמור זכות יסוד).
משום כך חשבתי אולי להפנות את ההערה ליוצרת שתגביל את הקריאה "לגילאי 18 ומעלה בלבד" או "לא מיועד לאולפניסטיות עם לב חלש וראש כחול".
ועוד הערה, אם כבר אווירה אינטימית - תשאירי את זה כמו שזה (כלומר בלי התנצלויות של כן מיני, לא מיני, או סליחה שנולדתי) כל אחד יעשה את הפרשנות שלו מעולם המושגים המפותח והעשיר (או לא, לצורך העניין) שלו.
תגובות