הסבל שלי הוא סבל בל יתואר
וזה לא שהוא כזה גדול, אני פשוט לא מצליחה לתאר אותו
נגה נגה
-
לא כזה מעניין
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נגה נגה נראה לי שאת מפספסת את כוחו של "במשפט אחד" כוח שאומר :אמור הרבה וכתוב מעט (כמובן שטיבול שנון עלול להוסיף נטבח) התחושה שלי היא שבחרת ב"דרך הקלה" נתת משפט שמאפיין שפה של ילד ושעשעת את עצמך,חסר מימד נוסף [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחחחחחחחחחחח מישי.... [ליצירה]
- [ליצירה] נגה נגה! את ילדותית, את כותבת מילים חיצוניות כקליפת נגה, את מרושעת, את הוא הצד האפל בהתגלמותו, את בחורה רדודה שמתלהבת משנינויות חסרות תוכן, ובנוסף לכל את מכשייפה! נכון? אה, בעצם זאת אני. ועכשיו נעבור לגברת הנכבדה: צחית צחית, לפני שאת באה לבקר, קראי נא את המילים שאת עצמך כותבת: "כמובן שטיבול שנון עלול להוסיף נטבח" ראשית: תיבול זה ב-ת'. שנית: נדבך זה ב-ד' ו-כ', נטבח זה מישהו שנרצח באכזריות. אם טיבול מוסיף נטבחים לעולם, לא כדאי לטבל. אבל ממילא א"א לטבל אלא רק לתבל. שלישית: המילה "עלול" לא שייכת כי היא מבטאת נימה שלילית, והנדבך הנוסף עקב השנינות הוא דבר חיובי ולא דבר שלילי. על כן היתה מתאימה לכאן המילה "עשוי". בעצם, ההערה האחרונה לא שייכת, כי הוספת נטבחים היא אכן דבר שלילי ולכן יש לומר עלול. ובכן, המסקנה העיקרית שנובעת מן הדברים היא שקליפת הנגה , בנוסף לכל פשעיה, גם בחרה בדרך הקלה והוסיפה נטבחים לעולם. אבוי לך, נגה. אך אל דאגה, אומרים שעד הושענא רבא ניתן לכפר על עוונות. יש לך הזדמנות אחרונה! [ליצירה]
- [ליצירה] נגה את לקחת אישית תגובה צורנית אכן לפעמים מתפלחות לי שגיאות כתיב אך אין זה קשור לתוכן הביקורת לא ציינתי שנינות כדבר פסול ,להפך אני לא מוצאת בשיר זה שנינות מלוטשת הוא נראה לי גיבוב מילים האונס עצמו להתחכם צר לי אם את לוקחת ביקורת על שיר כביקורת על היוצר (אין לי דעה עלייך כיוצרת,כיוון שלא ראיתי כמעט יצירות שלך) אם יש לך הערה ספציפית על שיר משיריי אשמח לקרוא אותה ואוכל ליצור איתך דו שייח [ליצירה]
- [ליצירה] משובח. ובד"כ זה תלוי בביצה והתרנגולת.. - זה שהוא לא יתואר גורם לכך שהוא יהיה גדול מנשוא. [ליצירה]
- [ליצירה] צחית יקירתי, אולי כדאי שתסתכלי בשם השולח של התגובה? מי שכתב את התגובה זה *אני* ולא נגה. עתה, את מוזמנת לקרוא שוב את תגובתי בידיעה שאני לא נגה :-) וסתם, למקרה שלא שמת לב - כל מה שאמרתי היה בצחוק. אני מצטערת אם לפעמים אני לא ממש מובנת, ואנשים לוקחים אותי קשה מדי. הייתי צריכה להוסיף איזה סמיילי או שניים. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם קול סליחה מנוגה עשיתי טעות כשהגבתי לה במקום למישהי אחרת חשבתי שתוכן הביקורת לא נוטב למקום הנכון (נוטב לרגש במקום לשכל) אז שוב פעם סליחה ומישי אחרת לא לקחתי את ביקורתך אישית חשבתי שנגה "מפגיזה" אותי מכעס על תוכן ביקורתי (יחסתי את זה לחוסר בשלות) ושוב פעם הסליחה מנגה פישלתי בענק [ליצירה]
- [ליצירה] (קודם כל) [ליצירה]
- [ליצירה] לצחית אפשר גם "קודם, קול :" (משהו כמו "ועכשיו, פרסומות:" ) [ליצירה]
- [ליצירה] נגתי- מקווה שיסלח לי גברת צחית, עלית לי על העצבים לגמרי. את, עם כל הניקים השונים שלך, עם הויכוחים האידיוטיים שלך עם עצמך ועם ההערות הפסאודו-אינטלקטואליות. מכירה טיפוסים כמוך. אלה שמתחבאים מאחורי המחשב שלהם וכותבים דברים מרושעים או, במקרה הגרוע יותר, שטויות מרושעות. את שייכת לחבורת כותבי השטויות. ותפסיקי לחרטש בשכל עם ה"ביקורת הבונה" שלך. הביקורת שלך בונה, אולי, רק את האגו האומלל שלך, שכמו שכבר אמרתי , מקבל חבטות על ימין ועל שמאל בתלת המימד. איכסה. את (אתה? אתם?) טיפוס דוחה. אה, וזה "נותב" ולא "נוטב". סו, נושאת עיניה למרום ושואלת עד מתי טימטום? [ליצירה]
- [ליצירה] עאלק חסמב"ה מוסינזון לפחות דאג לאיזה ייצוג הולם לעדות המזרח ולאנשים בעלי סטייה ממודל היופי הצברי (בעברית לא קורקטית פוליטית ,קוראים להם מנשה התימני ואהוד השמן) אבל אתה, בלי בושה, אצלך בין כל הישרואלים ואברומים אין סעדיה אחד לרפואה (אפילו לא קובי רפואה, ע"ע ההרכב הלוזוני לעונת 2003-4) האמת היא שזה לא אצלך, אתה בסך הכל מתאר מצב, אמיתי למדי של כל יושבי הגבעות האולטרא ווזווזיים (אפילו לפועל הזר שלהם ג'ימי יש שם עם ניחוח של חוזר בתשובה מקראון הייטס) חרד"לבה חרד"לבה חרד"לבה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשתי סיפור שצריך להרגיש. נסה "אמוציונלי", או בעצם, "אימושיונאל", הרבה יותר מתגלגל. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר על שמי פשוט יוצא מן הכלל. האקספוזיציה המינימליסטית של "ואני", תואמת למסר החוויתי שהשיר מנסה להעביר. השילוב בין ציטוטים השאולים מכתיבה גבוהה וכתיבה פופולרית גם הם משדרים תחכום עדין. למשל: ב"השיר הזה" בחירת המילה "הזה", המתכתבת עם הלייטמוטיב אצל נתן יונתן ז"ל, ראה "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", ומאידך הרפרור לפיקיות ואמן התמלילנית מירית שם אור יבדל"א. ואילו הייתי אחת מהצד, טובי וכל החבר'ה הטובים הייתי ממשיכה ושופכת קולמוסי אט אט עד חשיפת גאונותו של המבנה הלירי הנדיר שלפנינו, המסווה עצמו במעטפת של מעין לעג עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] מחשבה המעניין הוא בטקסט הפוליטי הזה הוא שיכולים לקרוא אותו אנשים מאסכולות פוליטיות שונות לגמרי ולמצוא בו ביטוי לתפיסתם. בדומה לשירי מולדת מסוימים, כגון: אין לי ארץ אחרת, שיר מולדת של אביב גפן (עורי עור) ועוד [ליצירה]
- [ליצירה] גם לפלוטו יש שפם? אם תוכל לתת לינק לסיפור המקורי, או תקציר קטן למען אבין את הבדיחה עד תומה. אודה לך [ליצירה]
- [ליצירה] יופי סופי סוף סוף סופי מעלה שיר ומשובח במיוחד. אמרו את זה קודם לפני [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק איזו הפתעה נעימה, לא סיפרת לי שכתבת עוד משהו. הווי תחבורתי אוניברסלי. כמה כאלה יש, ככה תמיד מרגש.. עם פסקול קובלנצי מנצח, מוגש קריר מזגני לסוף הקיץ. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר שהוא געגוע לתום של אהבות עתיקות. הישנן עוד? [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה איך אחרי כל מה שנאמר פה בשבחי היצירה הזו, (שלא די לה גם בעוד קבוצת מספרים אי רציונליים של שבחים כולל האינטרבלים שביניהם - אם הבנתי נכון או שרק סמטכתי מלשון סמטוכה את ההסבר) עוד נשארה לי אבחנה שעוד לא נאמרה: שימו לב איך היצירה הזו הגיעה בסך הכל עד אמצע טבלת היצירות החדשות, וכבר מספר כל כך גבוה של תגובות. כנראה שבכל זאת יש לנו, פשוטי המחשבה (מדברת בשם עצמי בלבד), חיישנים לזהות גאונות ולהגיע אליה בזמן. כל זאת לפני שהיא צוללת אל תהום הנשייה של יצירות צורה האבודות, שאגב איך עוד אף אחד לא כתב עליה עדיין.. יש מועמד לדעתי ובכל מקרה חתלתולי - שיחקת אותה שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] תיאורים מושלמים ומלאי אווירה. עם זאת העיר פה מישהו לפניי על התחושה הנוצרית שמתרגשת עליך כשאתה קורא את הסיפור. החמלה הדתית של הכותב מול העליבות של הגיבורים. אני חשתי בה גם משום מה. זה הזכיר לי את תיאורי ההתגוללות בסחי של הגיבורים אצל הקלאסיקנים הרוסים (דוסטויבסקי, גוגול) והצרפתים (בלזאק). אני עצלה מלחפש ציטוטים, כך שאולי לדברים אין תוקף, מדובר בתחושה בלבד. [ליצירה]
תגובות