(במפגש צורה האחרון נזכרתי בשיר ישן, הנה הוא)
אלוקי האמבטיה
אלוקי ההרים
אלוקי הספריות והמאמרים
אלוקי המאורות והעכברים
אני מצלצלת - אלוקים - כשכואב, ממש מטרידה
אני מורדת - אלוקים - וחוגגת, עם כל מעידה
כשאתה כן עונה וטורח
אני לא פה
אבל בטוחה שאתה סולח
לא אלוקים?
אני מתפעלת קצת והרבה מחשבת
והולכת כאילו הרוח לשערי לבד נושבת
ואז חושבת על כמה שחם
ואז נזכרת בשמש
אבל לא בך
לא ממש
רק כשממש מזיעים וצריך לעשות אמבטיה.
