הקדמה: ואולי עוד אחד, בעצם, נסחט עד הסוף את העלבון, עניין של אופי. קוואזימודו- האם שמת לב, שבשתי הפעמים בהן נפגשנו, אני זו שבאתי עד אליך, כביכול לטריטוריה הכנסייתית, להפריע בה את השקט והשיגרה. ואתה היית זה שירד אלי. זה בטח אומר משהו (וירידה לצורך עלייה זה כבר לא). אפילו לא השתלשלת על חבל מגדל הפעמון בוירטואוזיות, לכבודי. סתם ירדת בגרם המדרגות. וגם אם מיהרת לראותי, עשית זאת בכבדות שבלב ובגמלוניות הזו שלך. ובכלל, נראה כאילו רק כוח עליון הוא זה שמשך אותך לשם. אתה אם נשאל אותך- ממש לא רצית להיות שם. ונעבור אלי- אזמרלדה. הייתי יפה בשמלה אדומה ופרח בשערי, אתה אומר? צוענית קטנה ועליזה, ששרה שירי חופש, אתה אומר? אז איפה הגדי שלי? כנראה שאצלי הגדי הוא רק המזל הרע של ילידות ינואר העצובות והגאות. לסיום: מי בכלל יכול לעטוף במגע את מנת היגון שלך, קוואזימודו. אתה שייך למגדל הפעמונים, קרוב לשמים. ואני שייכת לנדודים על פני הקרקע.