שיר שהיה פעם הזמנה לקוסקוס:
באת הלילה בכוונת מכוון
והנה פתרת הכל.
הכל פתור
נפטר
נו,
מעונשו של זה.
באת הלילה מר ונמהר
מת לברך – מת –
על המוגמר.
ובלי הכנה מוקדמת
הכל תמ
נו,
תם
ולא נשלם.
ויש בכל זה אצילות,
עד כי נקל לשכוח
את הקלון -
את ההתבזות שבזה.
באת הלילה הזה, הקר
במין תואנה
או הזמנה
לקוסקוס חם.
ובסוף,
אחרי כל זה
עוד אכלת אותו
קר
היישר מסיר הבשר.
הלכת הלילה
חלפת עם הרוח.
ובכנות - לעזאזל - בכלל היה לך אכפת?
ובין אם נתכוונת
ובין אם לאו
ובין אם היה כל זה
ובין אם כזב
דע כי
קנית את לבי
דא עקא
דווקא עכשיו.
תגובות