[ליצירה]
היי אורנה
במקרה עליתי על קיומך כאן. קיומך במובן של יצירות. אין לך מושג כמה החיים שלך נשמעים שונים ורחוקים ממני ובכל זאת מתוך הכתיבה האמיתית והזורמת דיברה אלי. במיוחד הסיפור הזה, שמתאר התרחשות שגרתית מן הסתם בביתך, גרם לי לחשוב על הכמיהה של אשה כמוך "בניין שלמית", אני קוראת לכן (את מן הסתם גם עונה ללוק החיצוני של ההגדרה, כך אני מאמינה), לקצת לבד. לאישיות עצמאית, אינדיבידואל במרחב המקוון. להתנתק מההגדרות של אמא (ל-11 ילדים שיואו) ורעיה ולהיות קצת מישהי, שמקבלת מיילים ותגובות. הא לך תגובה - אוהדת.
[ליצירה]
נחמד לראות תהליכים של התבגרות והתמודדות שעוברים עליך, דרך היצירות. ובמקביל שלא איבדת את הילד הישן והדי נודניק שמנפנף ביכולותיו הבלתי ניתנות לערעור לשנון שנינויות בסוגריים מרובעים.
[ליצירה]
תגובה 2
טוב, התגובה הראשונה שלי היתה מהבטן. התגובה השנייה תהיה קצת יותר שקולה, (כבר לא היה זמן לכתוב אותה כי נכנסה שבת). עכשיו לאור התגובות לתגובות זה גם ממש מתבקש.
אז כן, אני דוגלת בחופש הביטוי, (גם לאידיוטים שממלאים תגובות בפורומים ב-YNET בסגנון "כל הסמולנים לכו ת..." אין ברירה, הרי במקום אחר אף אחד לא יתן להם להתבטא וזו כאמור זכות יסוד).
משום כך חשבתי אולי להפנות את ההערה ליוצרת שתגביל את הקריאה "לגילאי 18 ומעלה בלבד" או "לא מיועד לאולפניסטיות עם לב חלש וראש כחול".
ועוד הערה, אם כבר אווירה אינטימית - תשאירי את זה כמו שזה (כלומר בלי התנצלויות של כן מיני, לא מיני, או סליחה שנולדתי) כל אחד יעשה את הפרשנות שלו מעולם המושגים המפותח והעשיר (או לא, לצורך העניין) שלו.
תגובות