[ליצירה]
פואטיקה במיטבה
אהבתי מאד את השיר, אהבתי את השם נועם, אהבתי שלא כמו שירי ערש בראשית הציונות היתה בהם פטריוטיות מוגזמת כמו: "למה זה יחרוש בלילה ואותי לא יישן.......אין חריש עמוק בלי נשק" או: "אחד היה טרף שני מת בחרב וזה שנותר את שמך לא זכר". אלה אינם שירי ערש. השיר שלך מזכיר קצת את: "עיפה בובה זהבה" אבל הרבה פואטי ממנו והרבה יותר עמוק. אם מישהו ילחין אותו נועם ודאי תשמח שישירו לה אותו ואולי גם לא תפחד מהחושך.
תן לנו עוד..... בהצלחה יורם
[ליצירה]
זה שיר מקסים שבמקסימים.
במקצב משהו לא מושלם. למשל: "למה תפחדי מהלא נודע" אם היה כתוב: "למה תִראי מהלא נודע: היה נשמע מקצב נעים יותר (לאוזני כמובן )
אבל 'תראי' אינה מילה בשימוש יומיומי או לילדים...
מקסים שבמקסימים השיר והרעיון. יש בו יופי שמתגבר על הכול. ואולי גם לחושך יש פדות.
[ליצירה]
אני ממש נהנית לראות יצירות שמורכבות מיצירות אחרות, זה איכשהו מצליח להכניס קצת מכל אחת מהן לתוך האחת החדשה.
(וזה שאני מכירה ואוהבת את כל השירים שציינת בכלל עזר)
רק לא הבנתי - מה הסיפור עם ה"ורד/מאיר"..
care to explain?
[ליצירה]
מאיר, אינך מפתיע אותי בכשרון הכתיבה שלך, אבל שיריך מפתיעים אותי כל פעם מחדש. זה שיר נפלא !
תמשיך כך אני אמשיך לקרוא להינות ולהגיב.
(הערה: אתה יכול להתעלם ממכתבי האישי שכתבתי לך. בכל אופן הערכתי לשיריך אינה קשורה לבקשתי במכתב אישי זה.)
[ליצירה]
[ליצירה]
מאיר שלום,
מזמן לא קראתי מפרי יצירתך.
פעם הרבית לכתוב, אבל לשיר אהבה רומנטי , רך ועדין, כזה עוד לא זכיתי ממך. מתברר שהחיים משתנים, וככל שמתבגרים נעשים יותר רומנטיים (בניגוד למה שנהוג לחשוב). תבורך ויישר כוח.
בא בימים
[ליצירה]
מעולה.
כל מילה אחרת שאוסיף זה יהיה זיוני שכל(מצטער על השפה הבוטה...אני בא מאסכולה שונה מרוב כותבי האתר)
אהבתי ולו הייתה לידי כעת מישהי בליל מלא כוכבים או ליל נרות ומוסיקה בחדרה הייתי מצטט את השיר הזה בשמך...
התעלית.
שלך בהערכה כנה ועזה
מאיר פרידמן.
[ליצירה]
אילו רפול לא היה רמטכ"ל ב82 ייתכן וישראל לא הייתה פולשת ללבנון, ייתכן וחילים שנפלו היו בונים בית, משפחה וילדים, ייתכן ובגין לא היה פורש אלא מגשים את חוזה קמפ דיויד והיה שלום עם הפלסטינאים.
אילו רפול היה מקשיב להוראות שנתן לעובדיו וייתכן והוא לא היה נופל מהמזח, ייתכן ולא היה מתקדש במוות הירואי מיותר אלא יושב עם נכדיו ומספר להם סיפורי עלילה וגבורה ישנים
אילו לא היינו עיוורים אלא רואים שכל אדם סך הכול הוא בשר ודם...וזהו.
[ליצירה]
"...
אבל כמה אפשר לזמזם שוב ושוב את השיר הנגמר
ולהתנהג כאילו באמת אמרנו דבר שעדין לא נאמר
לקוד קידה ושוב להתחיל למן ההתחלה
עם אותם השירים במקום אחר
ומי ישאר אחרי שהמסכה תפול והמסך ייסגר
ומי יזיל דמעה ומי ירצה להיזכר
הלא אפילו ליצנים בקרקסים בוכים יותר."
("אבל כמה אפשר" מאת יונתן גפן מתוך "בעיקר שירי אהבה", הוצ"ל דביר,1983
מאיר..משועשע.