[ליצירה]
פואטיקה במיטבה
אהבתי מאד את השיר, אהבתי את השם נועם, אהבתי שלא כמו שירי ערש בראשית הציונות היתה בהם פטריוטיות מוגזמת כמו: "למה זה יחרוש בלילה ואותי לא יישן.......אין חריש עמוק בלי נשק" או: "אחד היה טרף שני מת בחרב וזה שנותר את שמך לא זכר". אלה אינם שירי ערש. השיר שלך מזכיר קצת את: "עיפה בובה זהבה" אבל הרבה פואטי ממנו והרבה יותר עמוק. אם מישהו ילחין אותו נועם ודאי תשמח שישירו לה אותו ואולי גם לא תפחד מהחושך.
תן לנו עוד..... בהצלחה יורם
[ליצירה]
זה שיר מקסים שבמקסימים.
במקצב משהו לא מושלם. למשל: "למה תפחדי מהלא נודע" אם היה כתוב: "למה תִראי מהלא נודע: היה נשמע מקצב נעים יותר (לאוזני כמובן )
אבל 'תראי' אינה מילה בשימוש יומיומי או לילדים...
מקסים שבמקסימים השיר והרעיון. יש בו יופי שמתגבר על הכול. ואולי גם לחושך יש פדות.
[ליצירה]
אני ממש נהנית לראות יצירות שמורכבות מיצירות אחרות, זה איכשהו מצליח להכניס קצת מכל אחת מהן לתוך האחת החדשה.
(וזה שאני מכירה ואוהבת את כל השירים שציינת בכלל עזר)
רק לא הבנתי - מה הסיפור עם ה"ורד/מאיר"..
care to explain?
[ליצירה]
מאיר, אינך מפתיע אותי בכשרון הכתיבה שלך, אבל שיריך מפתיעים אותי כל פעם מחדש. זה שיר נפלא !
תמשיך כך אני אמשיך לקרוא להינות ולהגיב.
(הערה: אתה יכול להתעלם ממכתבי האישי שכתבתי לך. בכל אופן הערכתי לשיריך אינה קשורה לבקשתי במכתב אישי זה.)
[ליצירה]
[ליצירה]
מאיר שלום,
מזמן לא קראתי מפרי יצירתך.
פעם הרבית לכתוב, אבל לשיר אהבה רומנטי , רך ועדין, כזה עוד לא זכיתי ממך. מתברר שהחיים משתנים, וככל שמתבגרים נעשים יותר רומנטיים (בניגוד למה שנהוג לחשוב). תבורך ויישר כוח.
בא בימים
[ליצירה]
ולא אשכח את ההסתה ולא אשכח את הטלאי הכתום ולא אשכח את המספר על הזרוע ולא אשכח את ההרמת יד על חיילים ושוטרים, ולא אשכח את הצעקות נאצים ורוצחים ששמעתי כחיל בחברון ולא אשכח את גולדשטיין ולא אשכח את יגאל עמיר, ולא אשכח את שפרעם ולא אשכח את דרוקמן וההסתה ולא אשכח את זלמן מלמד....
ולא לחינם תמשיכו להימכר..כי לשפיות ולשלום נועדנו ולא לחורבן בית
בהצלחה פשיסטית.
..
[ליצירה]
רק בשביל להבהיר ואני יודע שיש כאן אנשים קנאים וצרי מוח ואופקים (אבל בואו לא נתחיל להיות נחמדים.)
השיר הזה איננו תרגום
הוא מקורי ממני ואשמח לראות את המקור שכביכול ממנו תרגמתי.
השיר הזה עלה כבר בבמה חדשה לפני שהעליתי אותו כאן.
את השיר הזה בר גרינשטיין ראתה אותי כותב זאת לה אם אינכם מאמינים צרו איתה קשר
לאותו אחד המתיימר להיות בית חרושת למילים(כן שי אני מתכוון אליך)שיהיה הרבה הצלחה בחיים אולי אפילו תצליח לרגש פעם מישהו.
תמי כאחת שישבה איתי ודברה איתי זה די מעליב שחשבת שזה תרגום איני חושב שפעם אחת לא הייתי כן אף אם זה היה בקיצוניות רעה.
עייפתי מהבינוניות ששורה כאן אז התמוגגו לכם אני כבר צועד בדרכים אחרות
מאיר
[ליצירה]
אוסף טרמפיסיטים יקר.
אכן הבחירה הינה הטעם וההבדל לחיינו, ידועה לי המימרה מהגמ'(ויתכן שזה פרקי אבות או סנהדרין, זכרוני בוגד בי) "על כורחך אתה נולד(חי)ועל כורחך אתה מת"- אז פאראדוכס הבחירה עדין נותר
השיטה החסידית רואה באלוהים כאבא וחבר בעת צרה שניתן לפנות אליו במילים פשוטות ואכן כתוצר של החינוך הזה כך פניתי אליו(כן..אני דתל"ש)עם פתיחה שהיא מחווה לשלום עליכם(הסופר)ובדיבור הכי ארצי שניתן שכן " לא בשמיים היא" ניסיתי לשטוח את טענותי, יכולת כמובן להשתמש ב"הנני העני ממעש" אולם זה לא היה יוצא אמת פנימית מבחינת השפה..
לגבי ההערה האחרונה של תגובתך
אינני שוחר קרבות ואיני איש ריב ומדון, אולם בוודאי ידועה לך האימרה(שוב גמ') " קנאת סופרים תרבה חוכמה" אזי כנראה בכתבי חול היא תרבה ציניות ובוטות, ומכיוון שלא הרבה שולטים כאן במהות ובמשמעות של מהפכת שנות ה50 המאוחרות בארה"ב בבחינת הכתיבה והשפה(ה"ביטניקיות") או תורתו של מישל פוקו מבשר הפוסטמודרניזם אמתן את תגובותי
ולכל מי שפגעתי הרי אנוכי מתנצל בפומבי לפני קהל עם ועדה.
אין כאן הבטחה שלא אפלוט עוד שטויות בהמשך אולם מכיוון שזה הוגדר כשטויות הרי " עוזב ומודה ירוחם"
לא כך?
שלך בהוקרה אישית על "גזל הזמן" שנטלתי ממך בקריאת המונולוג שלי
מאיר פרידמן.