זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה..
בלי שניה אחת להתעכבות..
בלי שניה אחת לתהיה
אולי אין חזרה..
מאיר פרידמן
-
נא להדק חגורות, להדליק ג'וינט, להחזיק ביד כוסית של קילקיני ואנחנו מוכנים למסע
בתודה מראש
מאיר.
לקט יצירות
- קינת האם
- המשורר השתיין
- תמול שלשום
- הייכן יש עוד אנשים כמו האיש ההוא ?
- לכל כדור יש כתובת/מאיר פרידמן, אוריאל מלונביצר
קשור אלי
- [ליצירה] לא יודעת מי זה ליאת חומסקי ורם בן חורין אך פירוט היצירה להרצאה אקדמית הוא אנטיתזה לרעיון השירה, בין אם השירה מוצלחת או לא. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! בטוח שאין חזרה אף על פי שתמיד ידמה לנו שכאלה אנו. [צעירים] תודה חיים [ליצירה]
- [ליצירה] שתשאר צעיר לנצח........ [ליצירה]
- [ליצירה] ואני כל כך אהבתי את המעט הזה. ולא. אין זאת חנופה. אמת לאמיתה. בלי פוסט טראומה או טרום מודרנה, תגובתך שופעת חום ולהט גילוי . קארבר - ענק (רכשתי, והוא קנה אותי). [ליצירה]
- [ליצירה] על אמת ועל מסיכות הממ.. מאיר יקר, אף אחד לא יכול לקחת ממך את ה"אמת שלך", וגם לא למתוח עליה ביקורת או אפילו להביע לגביה דיעה, שכן, כפי שאמרת, היא חלק מהקיום הייחודי והחד פעמי שלך, שאף אחד לא יוכל אף פעם "להבין" (או להרגיש או לחוות) באמת. נכון. אבל זה לא מה ש"ציידת חלומות" (ליאת חומסקי?) ניסתה לעשות. היא התייחס לא לאמת שלך ואפילו לא לדרך בה אתה אומר אותה, אלא, למיטב הבנתי - לבמה. כלומר, לעובדה שבחרת להביע את האמת-חסרת-המסיכות הזאת באתר שעוסק בכתיבה יצירתית, ותחת הסווג "שירה". העניין הוא, ששירה זו אומנות. והאומנות דרכה במסיכות. אך המסיכות שהיצירה האומנותית משתמשת בהן, מטרתן בעצם להרשות לנו להסיר את המסיכות האחרות שלנו, שנוצרו משחיקה ומ"עייפות החומר" או מהצורך להגן על עצמנו -- ולגעת בנו בדרך אחרת, מזוית לא צפויה, ולהותיר בנו חותם אמיתי. המילים וצורת ההבעה שאתה השתמשת בהן ב"שניה" הן שגרתיות וסתמיות, ולא מצליחות לעקוף את מחסומי הציניות והעייפות ובאמת לגעת. יש מבין? (אני מקווה שאפשר להמשיך ולפתח כאן דיון ענייני, ושלא תמצא לנכון לתקוף אותי כאן כי מטרתי אינה לתקוף אותך...) יום טוב, כנפי שחר. [ליצירה]
- [ליצירה] איני בא להגן על מה שכתבתי, את אשר כתבתי כתבתי. לא הוספת כלום כנפי שחר לדיון אלא הבעת את דעתך ששירה חייבת להיות סוג אחד של אומנות שאת חושבת שהיא כזו. כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, השתמשתי בכל הסגנונות והסגנונות היו מסוגננות מידי ולא אמיתיות. אני אוהב את מה שכתבתי וטוב לי עם כך ואני עדיין חושב שהתגובה של אותה " פלצנית" הייתה תגובה של פלצנית. מאיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאת חומסקי יקרה( ואני נהנה להדגיש את שם המשפחה) עייפתי מהרדידות והחוסר הבנה שלך ושל רבים כמותך באתר זה. את הסברי ניתן למצוא בתגובות אחרות שתקפו אותי באתר זה ואת הצביעות ניתן לראות בהשוואה לשירי "שאול מלכי" לעומת הבלדה שנכתבה כאן בידי מישהו אחר על יחסי יהונתן ודוד. במגוון היצירות( אם בכלל ניתן לכנות אותן יצירות)שכתבתי הוכחתי שאני שולט במדיום הלירי לגווניו(כולל פרוזה ותסריטאות...דברים שרק מעטים כאן אם בכלל, מסוגלים), גם אני יכול לסחרר בליהוטטי מילים וליהוטטי מטאפורות אולם זהו שקר..שקר שרבים כאן מיטיבים לכתוב. במחשבה הפוסטמודרנית האמת שלי איננה פחותה מהאמת שלך אולם זוהי האמת שלי. בפראפרזה על תגובתך, החוסר ליריות איננה מורידה ממה שהכותב התכוון ובמקרה הנידון הכותב התכוון לשחרר אנחה ואנחה איננה מגיעה בצורה לירית כפי שעיטוש או שיעול איננו לירי. אמנם לא כל קובץ מילים הוא שירה ובכך חשיבתי היננה מודרנית אולם חוש הביקורת שלי הוא פוסטמודרני, מה שלא מוצא חן בעיני אינני מגיב עליו כל עוד הוא איננו פוגע בחברה סטייל שירים משיחיים ופשיסטיים, נקודה שכנראה לא חדרה לחלל שכלך,כנראה את לא הגעת לתובנה הזאת. הגדולה בשירה איננה במשחקי מילים, חרוזים, מטאפורות, תקבולות ועוד ועוד בולשיטים שלימדו בשיעורי ספרות. לקח לי שנים לקלוט את זה ועיני נפקחו רק לאחר שקראתי את קארבר ואת בוקובסקי. אם תקראי את סגנון הכתיבה של בוב דילן לדוגמא(מודה באשמה משוחד לגביו)את תגלי את הסלנג הדיבורי שלו, את קובץ המילים שכתבתי( והרי תתנגדי למילה שירה)השתמשתי בסגנון הדיבור בשאיפה להעביר את האמת שלי ללא מסכות. אני לא מחפש להתריס נגד תרבות(ומהי תרבות ? משמעות פומבית המובעת בידי שיח/טקסט- קליפורד גירץ) לו הייתי מחפש להתריס נגד תרבות הייתי צריך להמציא סגנון חדש שעדין לא נשמע ונכתב אבל שנות ה50 בארה"ב הקדימו אותי במספר שנים. אני לא מחדש שכן מילה היא סופית( עייני בהסברי בשאר התגובות שתקפו אותי) אולם הקול שלי עדין לא נשמע ולא נכתב ובזאת אני כן מחדש, בלי יותר מידי התיימרות, יש את החותם והגנון שלי בכתיבה ואפילו אם זה משהו כה לא לירי כדברייך כמו " שניה". אינני זקוק לתשבוחות על כתיבתי שכן אין סיכוי שאדם שאיננו בגופי בין את מה שגופי כתב. אם כן נשאלת השאלה " מדוע אני מפרסם כאן?" שאלה שאני די מתחבט בה ואני חושב שאעשה הרבה אנשים מאושרים בשניה שאוריד ואסיר את יצירותי מהאתר. הסיכוי ליצירת דיון על שירה(לגבי תסריטאות לא מצאתי כאן שותפים) הוא סיכוי ששווה לתת לו לחיות,אולם ביקורת ללא הבנה של כוונת הכותב או מחשבתו הינה נבזות ומסתכם בציטוט " נו באמת " ובקשקוש לגבי החלק האחרון(אפילו אין לי כוח לעשות קופי פייטס) כשניתחתי יצירה שלך, ניתחתי אותו לעומק ללא התיימרות שזו באמת הייתה כוונת הכותבת אלא מה הייתה הבנתי, כנראה הנובילוס הינה תכונה זרה לך( האם זה גנטי במשפחה ?) אני מודה עייפתי. ובעייפות זאת אסכם: זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה.. בלי שניה אחת להתעכבות.. בלי שניה אחת לתהיה אולי אין חזרה.. הייתי חותם ב" שלך" אולם זה יהיה כזה שקר, אז אסכם בכך שכנראה אין לנו שיח ושיג אז " איש על מחנו איש על דגלו" מאיר פרידמן שמצונזר [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] אריאלה אז את רם בן חורין את לא מכירה שזה מקובל, תכירי כעת את מאיר פרידמן שממליץ לך בחום להוציא את המקל מטאטא שתקוע לך את יודעת איפה? זה מספיק אקדמאי ? [ליצירה]
- [ליצירה] שניה קצרה קצת. זה באמת כזה עצוב.. ג'ון גרייר:"אתה יכול להיות ילד רק פעם אחת, ילדותי - לעד!" [ליצירה]
- [ליצירה] שמע..התקלת אותי בשיר הזה. נראה לי שזה בין הפעמים היחידות שאני לא יודע מה לומר. מצד אחד זה שיר טוב מאוד שמוצא חן בעיני שמזכיר לי קצת את דוד אבידן מ"תשדורות מלוין ריגול" ומצד שני נראה כאילו השיר בורח,לא צגלה את הסוד שלו וזה מתסכל. אולי זו היחודיות שבשיר,להותיר את הקורא מעט נבוך מבולבל המצפה לעוד,שהשיר יתן לו יציאה או פתח מילוט מהבילבול. במילים אחרות הצלחת. [ליצירה]
- [ליצירה] ועל זה נאמר קפטן פיקארד...MAKE IT SO DATTA" (פריק של דור ההמשך) אני עדין מחפש זמן ורעיונות לכתיבה משותפת. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא רואה סיבה לא להכנס בבנאדם עצמו אישית. זה לא שהוא הכניס יצירה פרובוקטיבית ואחרי שהעירו לו נוצר דיון ויש לו מקום לחזור בו ממה שעשה. אני ממליץ לכל המגינים עליו להכנס לדף התגובות ולראות את העקביות בגועל. אני יודע שיש גם אנשים שקיבלו מסרימישים בוטים שלא פורסמו בתגובות (וטוב שכך) מתוך הפורום " הוציאו את המקלל" נ.ב אתה תמיד מוזמן לנסות להיכנס בי אישית.. נ.נ.ב מה שלום אמא? אבא כבר שילם מזונות..ממזר? [ליצירה]
- [ליצירה] מי שמכיר אותי יודע שהכנסתי פה גם ציניות [ליצירה]
- [ליצירה] כן... וכמה הייתי מוותר על הסיפור הזה... [ליצירה]
- [ליצירה] צמאה....את גם בולעת? [ליצירה]
- [ליצירה] קצת ארוטיקה לא הזיקה אף פעם... [ליצירה]
- [ליצירה] נביש יקר..ראשית כל מעולם לא הייתי פרפקציוניסט..זו הסיבה שבתגובותי לאחרים שהעירו על פרפקציוניסטיות- התעצבנתי, בכל דבר חייב להיות פגם..אין כזה דבר או מושג " שלמות"( אולי מלבד " האזרח קיין" והתנ"ך) היצירה נכתבה ב98 ולא נתתי אז כותרת לחלק הראשון, זו הסיבה שגם ב2005 לא נתתי כותרת, ייתכן שרציתי את אלמנט ההפתעה שיבוא בהמשך בבחינת משחק עם סגנון הכתיבה..מהומור לסוריאליזם. לגבי השתייה..הרי אני סטודנט ואין לי תקציב אז זה לא היה רמי מרטין אלא וודקה של 20 ש"ח. כל יצירותיו של רומאן גארי( אמיל אז'אר) נמצאים בספרייתי אולם ספציפית ביצירה הזו לא הושפעתי ממנו. מסכים איתך לגבי ההשפעות החיצוניות אבל אל תשכח שבאותה תקופה לא הכרתי וידעתי על קארבר ובוקובסקי...השינוי ניכר ביצירותי המאוחרות... להילחם בטחנות רוח הפסקתי...אולי קצת פה... עם כותבים שיכולים לשבור את הכמות של " הבית חרושת" של אנדי וורהול...והאמן לי זה היישג....מענין מי עוד צריך למות בכדי שיכתבו עליו הספד.. או לאיזה בת צריך להישבר הציפורן בכדי שהיא תכתוב על בדידותה. לגבי דון קיחוטה... צפה בהמשך לסיפור האמיתי עליו.. שלך( כשנאמרים דברי טעם) מאיר. נ.ב והרי זה אוסקר ווילד כבר אמר " נימוסין זו מילה מנומסת שהחברה המציאה לצביעות" [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך איה ..באיחור אבל עדין תודה [ליצירה]
- [ליצירה] מדוכאי הארץ שלום... אל תקשיבו לו..חכו קצת..בכל מקרה הכלכלה הגלובלית תגיע אליכם...תראו את סין..מצליחים יפה ואל תשכחו שאת כל התמיכה הטכנית של המחשבים בארה"ב העבירו כבר להודו..... אז קצת סבלנות. [ליצירה]
תגובות