זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה..
בלי שניה אחת להתעכבות..
בלי שניה אחת לתהיה
אולי אין חזרה..
מאיר פרידמן
-
נא להדק חגורות, להדליק ג'וינט, להחזיק ביד כוסית של קילקיני ואנחנו מוכנים למסע
בתודה מראש
מאיר.
לקט יצירות
- משל מציאותי
- וידוי אצל מייק´ס/מאיר פרידמן ושיר אלוני
- קתדרלה-קרוסבי סטיל נאש ויאנג
- אין צורך שתבוא
- צמיד כתום על דלתות מרום
קשור אלי
- [ליצירה] לא יודעת מי זה ליאת חומסקי ורם בן חורין אך פירוט היצירה להרצאה אקדמית הוא אנטיתזה לרעיון השירה, בין אם השירה מוצלחת או לא. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! בטוח שאין חזרה אף על פי שתמיד ידמה לנו שכאלה אנו. [צעירים] תודה חיים [ליצירה]
- [ליצירה] שתשאר צעיר לנצח........ [ליצירה]
- [ליצירה] ואני כל כך אהבתי את המעט הזה. ולא. אין זאת חנופה. אמת לאמיתה. בלי פוסט טראומה או טרום מודרנה, תגובתך שופעת חום ולהט גילוי . קארבר - ענק (רכשתי, והוא קנה אותי). [ליצירה]
- [ליצירה] על אמת ועל מסיכות הממ.. מאיר יקר, אף אחד לא יכול לקחת ממך את ה"אמת שלך", וגם לא למתוח עליה ביקורת או אפילו להביע לגביה דיעה, שכן, כפי שאמרת, היא חלק מהקיום הייחודי והחד פעמי שלך, שאף אחד לא יוכל אף פעם "להבין" (או להרגיש או לחוות) באמת. נכון. אבל זה לא מה ש"ציידת חלומות" (ליאת חומסקי?) ניסתה לעשות. היא התייחס לא לאמת שלך ואפילו לא לדרך בה אתה אומר אותה, אלא, למיטב הבנתי - לבמה. כלומר, לעובדה שבחרת להביע את האמת-חסרת-המסיכות הזאת באתר שעוסק בכתיבה יצירתית, ותחת הסווג "שירה". העניין הוא, ששירה זו אומנות. והאומנות דרכה במסיכות. אך המסיכות שהיצירה האומנותית משתמשת בהן, מטרתן בעצם להרשות לנו להסיר את המסיכות האחרות שלנו, שנוצרו משחיקה ומ"עייפות החומר" או מהצורך להגן על עצמנו -- ולגעת בנו בדרך אחרת, מזוית לא צפויה, ולהותיר בנו חותם אמיתי. המילים וצורת ההבעה שאתה השתמשת בהן ב"שניה" הן שגרתיות וסתמיות, ולא מצליחות לעקוף את מחסומי הציניות והעייפות ובאמת לגעת. יש מבין? (אני מקווה שאפשר להמשיך ולפתח כאן דיון ענייני, ושלא תמצא לנכון לתקוף אותי כאן כי מטרתי אינה לתקוף אותך...) יום טוב, כנפי שחר. [ליצירה]
- [ליצירה] איני בא להגן על מה שכתבתי, את אשר כתבתי כתבתי. לא הוספת כלום כנפי שחר לדיון אלא הבעת את דעתך ששירה חייבת להיות סוג אחד של אומנות שאת חושבת שהיא כזו. כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, השתמשתי בכל הסגנונות והסגנונות היו מסוגננות מידי ולא אמיתיות. אני אוהב את מה שכתבתי וטוב לי עם כך ואני עדיין חושב שהתגובה של אותה " פלצנית" הייתה תגובה של פלצנית. מאיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאת חומסקי יקרה( ואני נהנה להדגיש את שם המשפחה) עייפתי מהרדידות והחוסר הבנה שלך ושל רבים כמותך באתר זה. את הסברי ניתן למצוא בתגובות אחרות שתקפו אותי באתר זה ואת הצביעות ניתן לראות בהשוואה לשירי "שאול מלכי" לעומת הבלדה שנכתבה כאן בידי מישהו אחר על יחסי יהונתן ודוד. במגוון היצירות( אם בכלל ניתן לכנות אותן יצירות)שכתבתי הוכחתי שאני שולט במדיום הלירי לגווניו(כולל פרוזה ותסריטאות...דברים שרק מעטים כאן אם בכלל, מסוגלים), גם אני יכול לסחרר בליהוטטי מילים וליהוטטי מטאפורות אולם זהו שקר..שקר שרבים כאן מיטיבים לכתוב. במחשבה הפוסטמודרנית האמת שלי איננה פחותה מהאמת שלך אולם זוהי האמת שלי. בפראפרזה על תגובתך, החוסר ליריות איננה מורידה ממה שהכותב התכוון ובמקרה הנידון הכותב התכוון לשחרר אנחה ואנחה איננה מגיעה בצורה לירית כפי שעיטוש או שיעול איננו לירי. אמנם לא כל קובץ מילים הוא שירה ובכך חשיבתי היננה מודרנית אולם חוש הביקורת שלי הוא פוסטמודרני, מה שלא מוצא חן בעיני אינני מגיב עליו כל עוד הוא איננו פוגע בחברה סטייל שירים משיחיים ופשיסטיים, נקודה שכנראה לא חדרה לחלל שכלך,כנראה את לא הגעת לתובנה הזאת. הגדולה בשירה איננה במשחקי מילים, חרוזים, מטאפורות, תקבולות ועוד ועוד בולשיטים שלימדו בשיעורי ספרות. לקח לי שנים לקלוט את זה ועיני נפקחו רק לאחר שקראתי את קארבר ואת בוקובסקי. אם תקראי את סגנון הכתיבה של בוב דילן לדוגמא(מודה באשמה משוחד לגביו)את תגלי את הסלנג הדיבורי שלו, את קובץ המילים שכתבתי( והרי תתנגדי למילה שירה)השתמשתי בסגנון הדיבור בשאיפה להעביר את האמת שלי ללא מסכות. אני לא מחפש להתריס נגד תרבות(ומהי תרבות ? משמעות פומבית המובעת בידי שיח/טקסט- קליפורד גירץ) לו הייתי מחפש להתריס נגד תרבות הייתי צריך להמציא סגנון חדש שעדין לא נשמע ונכתב אבל שנות ה50 בארה"ב הקדימו אותי במספר שנים. אני לא מחדש שכן מילה היא סופית( עייני בהסברי בשאר התגובות שתקפו אותי) אולם הקול שלי עדין לא נשמע ולא נכתב ובזאת אני כן מחדש, בלי יותר מידי התיימרות, יש את החותם והגנון שלי בכתיבה ואפילו אם זה משהו כה לא לירי כדברייך כמו " שניה". אינני זקוק לתשבוחות על כתיבתי שכן אין סיכוי שאדם שאיננו בגופי בין את מה שגופי כתב. אם כן נשאלת השאלה " מדוע אני מפרסם כאן?" שאלה שאני די מתחבט בה ואני חושב שאעשה הרבה אנשים מאושרים בשניה שאוריד ואסיר את יצירותי מהאתר. הסיכוי ליצירת דיון על שירה(לגבי תסריטאות לא מצאתי כאן שותפים) הוא סיכוי ששווה לתת לו לחיות,אולם ביקורת ללא הבנה של כוונת הכותב או מחשבתו הינה נבזות ומסתכם בציטוט " נו באמת " ובקשקוש לגבי החלק האחרון(אפילו אין לי כוח לעשות קופי פייטס) כשניתחתי יצירה שלך, ניתחתי אותו לעומק ללא התיימרות שזו באמת הייתה כוונת הכותבת אלא מה הייתה הבנתי, כנראה הנובילוס הינה תכונה זרה לך( האם זה גנטי במשפחה ?) אני מודה עייפתי. ובעייפות זאת אסכם: זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה.. בלי שניה אחת להתעכבות.. בלי שניה אחת לתהיה אולי אין חזרה.. הייתי חותם ב" שלך" אולם זה יהיה כזה שקר, אז אסכם בכך שכנראה אין לנו שיח ושיג אז " איש על מחנו איש על דגלו" מאיר פרידמן שמצונזר [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] אריאלה אז את רם בן חורין את לא מכירה שזה מקובל, תכירי כעת את מאיר פרידמן שממליץ לך בחום להוציא את המקל מטאטא שתקוע לך את יודעת איפה? זה מספיק אקדמאי ? [ליצירה]
- [ליצירה] שניה קצרה קצת. זה באמת כזה עצוב.. ג'ון גרייר:"אתה יכול להיות ילד רק פעם אחת, ילדותי - לעד!" [ליצירה]
- [ליצירה] אם הבנתי נכון אתה מתאר את ההלם התרבותי שאדם מקבל מעולמו החיצוני המבודד בתוך הבועה הישיבתית, לבין הליכה ברחוב המציאותי? וגם אם לא צדקתי בתיאור, הרי בכל מקרה אהבתי את העזות שבתיאור ואת הכנות. סחה..על היצירה.. [ליצירה]
- [ליצירה] מיד אחרי ההתנתקות..זו הבטחה מהבן של יונה.. [ליצירה]
- [ליצירה] אל תדאג..ג'ורג' והאלה מהשב"כ ישברו אותה.. [ליצירה]
- [ליצירה] שולח צל של עצמי ההודעה :-) אתה לא מבין איך נפלת בפח יא חמור.... אולי ירד לך האסימון עוד מעט(אצלך זה בטח בתהליך ממש איטי...) יאללה אדון זיונים ו"יזיזות"(אני חייבת לדבר עם אחת כזאת לדעת מה היא שמה על העיניים בזמן זיון כדי לא לראות אותך....בטח יש פתרונות למצב כזה בעולם מודרני שכזה...) תהנה בזמן שאתה מזיין בתחת את היזיז התורן...ביי ביי נושך כריות! נשלח מעמוד היוצר תאריך 5/9/2005 13:50:45 [ליצירה]
- [ליצירה] אתה לבלר נפלא בכל הכתיבה שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן לא רע לוגן [ליצירה]
- [ליצירה] אוסף טרמפיסיטים יקר. אכן הבחירה הינה הטעם וההבדל לחיינו, ידועה לי המימרה מהגמ'(ויתכן שזה פרקי אבות או סנהדרין, זכרוני בוגד בי) "על כורחך אתה נולד(חי)ועל כורחך אתה מת"- אז פאראדוכס הבחירה עדין נותר השיטה החסידית רואה באלוהים כאבא וחבר בעת צרה שניתן לפנות אליו במילים פשוטות ואכן כתוצר של החינוך הזה כך פניתי אליו(כן..אני דתל"ש)עם פתיחה שהיא מחווה לשלום עליכם(הסופר)ובדיבור הכי ארצי שניתן שכן " לא בשמיים היא" ניסיתי לשטוח את טענותי, יכולת כמובן להשתמש ב"הנני העני ממעש" אולם זה לא היה יוצא אמת פנימית מבחינת השפה.. לגבי ההערה האחרונה של תגובתך אינני שוחר קרבות ואיני איש ריב ומדון, אולם בוודאי ידועה לך האימרה(שוב גמ') " קנאת סופרים תרבה חוכמה" אזי כנראה בכתבי חול היא תרבה ציניות ובוטות, ומכיוון שלא הרבה שולטים כאן במהות ובמשמעות של מהפכת שנות ה50 המאוחרות בארה"ב בבחינת הכתיבה והשפה(ה"ביטניקיות") או תורתו של מישל פוקו מבשר הפוסטמודרניזם אמתן את תגובותי ולכל מי שפגעתי הרי אנוכי מתנצל בפומבי לפני קהל עם ועדה. אין כאן הבטחה שלא אפלוט עוד שטויות בהמשך אולם מכיוון שזה הוגדר כשטויות הרי " עוזב ומודה ירוחם" לא כך? שלך בהוקרה אישית על "גזל הזמן" שנטלתי ממך בקריאת המונולוג שלי מאיר פרידמן. [ליצירה]
- [ליצירה] PEACE [ליצירה]
- [ליצירה] כעת השאלה...תוך כמה זמן זה יימחק? [ליצירה]
- [ליצירה] שולח גיל גילי ההודעה בן זונה נשאר בן זונה....לא יוריד את עצמי לרמה הנמוכה שלך יא אפס מאופס (זה היה כל כך ברור שתכתוב משהו בסגנון של"היא חרא של זיון"כי אין לבן אדם כמוך דברים אחרים טיפ טיפונת יותר חכמים מזה...לא נורא מאיר'קה יהיה בסדר...) נשלח מעמוד היוצר תאריך 5/9/2005 13:20:27 [ליצירה]
תגובות