זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה..
בלי שניה אחת להתעכבות..
בלי שניה אחת לתהיה
אולי אין חזרה..
מאיר פרידמן
-
נא להדק חגורות, להדליק ג'וינט, להחזיק ביד כוסית של קילקיני ואנחנו מוכנים למסע
בתודה מראש
מאיר.
לקט יצירות
- ציירי את הזיכרון
- אוסקר
- WOKE UP THIS MORNINIG/שיר הפתיחה של הסופרנוס
- הכתם נשאר על הקיר, מחווה לדוד אבידן
- מחווה לג'ניס ג'ופלין או שיר תקווה
קשור אלי
- [ליצירה] לא יודעת מי זה ליאת חומסקי ורם בן חורין אך פירוט היצירה להרצאה אקדמית הוא אנטיתזה לרעיון השירה, בין אם השירה מוצלחת או לא. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! בטוח שאין חזרה אף על פי שתמיד ידמה לנו שכאלה אנו. [צעירים] תודה חיים [ליצירה]
- [ליצירה] שתשאר צעיר לנצח........ [ליצירה]
- [ליצירה] ואני כל כך אהבתי את המעט הזה. ולא. אין זאת חנופה. אמת לאמיתה. בלי פוסט טראומה או טרום מודרנה, תגובתך שופעת חום ולהט גילוי . קארבר - ענק (רכשתי, והוא קנה אותי). [ליצירה]
- [ליצירה] על אמת ועל מסיכות הממ.. מאיר יקר, אף אחד לא יכול לקחת ממך את ה"אמת שלך", וגם לא למתוח עליה ביקורת או אפילו להביע לגביה דיעה, שכן, כפי שאמרת, היא חלק מהקיום הייחודי והחד פעמי שלך, שאף אחד לא יוכל אף פעם "להבין" (או להרגיש או לחוות) באמת. נכון. אבל זה לא מה ש"ציידת חלומות" (ליאת חומסקי?) ניסתה לעשות. היא התייחס לא לאמת שלך ואפילו לא לדרך בה אתה אומר אותה, אלא, למיטב הבנתי - לבמה. כלומר, לעובדה שבחרת להביע את האמת-חסרת-המסיכות הזאת באתר שעוסק בכתיבה יצירתית, ותחת הסווג "שירה". העניין הוא, ששירה זו אומנות. והאומנות דרכה במסיכות. אך המסיכות שהיצירה האומנותית משתמשת בהן, מטרתן בעצם להרשות לנו להסיר את המסיכות האחרות שלנו, שנוצרו משחיקה ומ"עייפות החומר" או מהצורך להגן על עצמנו -- ולגעת בנו בדרך אחרת, מזוית לא צפויה, ולהותיר בנו חותם אמיתי. המילים וצורת ההבעה שאתה השתמשת בהן ב"שניה" הן שגרתיות וסתמיות, ולא מצליחות לעקוף את מחסומי הציניות והעייפות ובאמת לגעת. יש מבין? (אני מקווה שאפשר להמשיך ולפתח כאן דיון ענייני, ושלא תמצא לנכון לתקוף אותי כאן כי מטרתי אינה לתקוף אותך...) יום טוב, כנפי שחר. [ליצירה]
- [ליצירה] איני בא להגן על מה שכתבתי, את אשר כתבתי כתבתי. לא הוספת כלום כנפי שחר לדיון אלא הבעת את דעתך ששירה חייבת להיות סוג אחד של אומנות שאת חושבת שהיא כזו. כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, השתמשתי בכל הסגנונות והסגנונות היו מסוגננות מידי ולא אמיתיות. אני אוהב את מה שכתבתי וטוב לי עם כך ואני עדיין חושב שהתגובה של אותה " פלצנית" הייתה תגובה של פלצנית. מאיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאת חומסקי יקרה( ואני נהנה להדגיש את שם המשפחה) עייפתי מהרדידות והחוסר הבנה שלך ושל רבים כמותך באתר זה. את הסברי ניתן למצוא בתגובות אחרות שתקפו אותי באתר זה ואת הצביעות ניתן לראות בהשוואה לשירי "שאול מלכי" לעומת הבלדה שנכתבה כאן בידי מישהו אחר על יחסי יהונתן ודוד. במגוון היצירות( אם בכלל ניתן לכנות אותן יצירות)שכתבתי הוכחתי שאני שולט במדיום הלירי לגווניו(כולל פרוזה ותסריטאות...דברים שרק מעטים כאן אם בכלל, מסוגלים), גם אני יכול לסחרר בליהוטטי מילים וליהוטטי מטאפורות אולם זהו שקר..שקר שרבים כאן מיטיבים לכתוב. במחשבה הפוסטמודרנית האמת שלי איננה פחותה מהאמת שלך אולם זוהי האמת שלי. בפראפרזה על תגובתך, החוסר ליריות איננה מורידה ממה שהכותב התכוון ובמקרה הנידון הכותב התכוון לשחרר אנחה ואנחה איננה מגיעה בצורה לירית כפי שעיטוש או שיעול איננו לירי. אמנם לא כל קובץ מילים הוא שירה ובכך חשיבתי היננה מודרנית אולם חוש הביקורת שלי הוא פוסטמודרני, מה שלא מוצא חן בעיני אינני מגיב עליו כל עוד הוא איננו פוגע בחברה סטייל שירים משיחיים ופשיסטיים, נקודה שכנראה לא חדרה לחלל שכלך,כנראה את לא הגעת לתובנה הזאת. הגדולה בשירה איננה במשחקי מילים, חרוזים, מטאפורות, תקבולות ועוד ועוד בולשיטים שלימדו בשיעורי ספרות. לקח לי שנים לקלוט את זה ועיני נפקחו רק לאחר שקראתי את קארבר ואת בוקובסקי. אם תקראי את סגנון הכתיבה של בוב דילן לדוגמא(מודה באשמה משוחד לגביו)את תגלי את הסלנג הדיבורי שלו, את קובץ המילים שכתבתי( והרי תתנגדי למילה שירה)השתמשתי בסגנון הדיבור בשאיפה להעביר את האמת שלי ללא מסכות. אני לא מחפש להתריס נגד תרבות(ומהי תרבות ? משמעות פומבית המובעת בידי שיח/טקסט- קליפורד גירץ) לו הייתי מחפש להתריס נגד תרבות הייתי צריך להמציא סגנון חדש שעדין לא נשמע ונכתב אבל שנות ה50 בארה"ב הקדימו אותי במספר שנים. אני לא מחדש שכן מילה היא סופית( עייני בהסברי בשאר התגובות שתקפו אותי) אולם הקול שלי עדין לא נשמע ולא נכתב ובזאת אני כן מחדש, בלי יותר מידי התיימרות, יש את החותם והגנון שלי בכתיבה ואפילו אם זה משהו כה לא לירי כדברייך כמו " שניה". אינני זקוק לתשבוחות על כתיבתי שכן אין סיכוי שאדם שאיננו בגופי בין את מה שגופי כתב. אם כן נשאלת השאלה " מדוע אני מפרסם כאן?" שאלה שאני די מתחבט בה ואני חושב שאעשה הרבה אנשים מאושרים בשניה שאוריד ואסיר את יצירותי מהאתר. הסיכוי ליצירת דיון על שירה(לגבי תסריטאות לא מצאתי כאן שותפים) הוא סיכוי ששווה לתת לו לחיות,אולם ביקורת ללא הבנה של כוונת הכותב או מחשבתו הינה נבזות ומסתכם בציטוט " נו באמת " ובקשקוש לגבי החלק האחרון(אפילו אין לי כוח לעשות קופי פייטס) כשניתחתי יצירה שלך, ניתחתי אותו לעומק ללא התיימרות שזו באמת הייתה כוונת הכותבת אלא מה הייתה הבנתי, כנראה הנובילוס הינה תכונה זרה לך( האם זה גנטי במשפחה ?) אני מודה עייפתי. ובעייפות זאת אסכם: זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה.. בלי שניה אחת להתעכבות.. בלי שניה אחת לתהיה אולי אין חזרה.. הייתי חותם ב" שלך" אולם זה יהיה כזה שקר, אז אסכם בכך שכנראה אין לנו שיח ושיג אז " איש על מחנו איש על דגלו" מאיר פרידמן שמצונזר [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] אריאלה אז את רם בן חורין את לא מכירה שזה מקובל, תכירי כעת את מאיר פרידמן שממליץ לך בחום להוציא את המקל מטאטא שתקוע לך את יודעת איפה? זה מספיק אקדמאי ? [ליצירה]
- [ליצירה] שניה קצרה קצת. זה באמת כזה עצוב.. ג'ון גרייר:"אתה יכול להיות ילד רק פעם אחת, ילדותי - לעד!" [ליצירה]
- [ליצירה] אוווווווו...באמת לא היית צריך...איזה מאמי אתה... טוב..מה שנותר לי להתעורר..אבל מי רוצה להתעורר בעולם שכזה? [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה אפרת. [ליצירה]
- [ליצירה] משניה לשניה מקריאה לקריאה אני מחבב ואוהב את השירים שלך..זה מתחיל להיראות כהתמכרות או איזו הנאה חושנית מוזרה לקרוא אותך... כנראה גילית את הפשטות והסוד הנפלא של הכתיבה..אין צורך במטאפורות מפוצצות..חרוז לא חייב להיות מושלם בכדי לספק אורגמה רגעית להדס בתגובותיה..צריך מעין אמת קטנה, מעין כנות שובבה,וריתמוס של היסחפות.. את זה מצאתי בשיר שלך ובדברים אחרים שכתבת. וכפי שאתה כבר יודע אני לא נוהג להתחנף ואם יש לי ביקורת(או סתם קטילה.."בעיני המתבונן") אני כותב אותה.. אז בכדי שלא תטעה ותחשוב שהתחנפתי אלייך..השיר הוא נפלא עד שתכתוב דבר אחר..ואז נראה.. שלך בהערכה מאיר. [ליצירה]
- [ליצירה] אז אתה צריך ללכת אחורנית בזמן ל67-73 אף אחד מהם לא יוצא זכאי במשפט ההיסטוריה...הדמות היחידה שאולי ראתה הייטב לרחוק ונפלה היא משה דיין( כן...הפתעה..) קרא את הביוגרפיה עליו שיצאה ב1970 על ידי שבתי טבת ותראה שהוא הזהיר כבר אז לגבי מלחמת יוכ"פ בטענתו שהערבים לא יוותרו על כבודם בשל כיבושי 67 וצריך לחתור להסדר במהירות איתם. שוב..הדברים נכתבו ב1970. דדו אמנם שמר על קור רוח במלחמה והשתתף במלחמות הגנרלים אולם הוא בין האחראים למחדל 73 ואחראי למחדל( כרמטכ"ל) לתוכנית " שובך יונים" ויש עוד ויש עוד.. ייתכן שאני מעט מחמיר בתגובתי אולם שבר 73 ממשיך עד היום להשפיע.. בכל מקרה כשיר..השיר הוא טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] כן..אנדי וורהול..חבל שלא הבאת את הציטוט המקורי..לא משנה בלונדינית.. בקייצר מכיוון שאני מכבד ומעריך את תמי גבאי אז למענה לא אגיב יותר. מחזור נעים יפעת. [ליצירה]
- [ליצירה] כתבת כבר דברים יותר טובים...לא? [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר להתאמן על השנינות...אלא אם כן המצאת סגנון חדש של נאיביות גן ילדים... אהה...שכחתי...אם תקבל ביקורת טובה על זה..אל תשכח שמדובר בחבורת חנפנים וצבועים של האתר.. [ליצירה]
- [ליצירה] תנסי אולי את הכותרת " שבת אחים גם יחד?" [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי..:))) גבר: וזה הדבר הכי גדול שאי פעם ידעת. אשה: אתה יותר מידי מתפלסף גבר: חשבתי שזה מה שמושך אותך בי אשה: משך... בלשון עבר גבר: אוו... הבנתי. אשה: מה? מה לכל הרוחות הבנת? מה אתה כבר מסוגל להבין? אתה מבין בכלל את משמעות מושג ההבנה? גבר:אני לא מבין מה שאת אומרת אשה: אתה רואה. גבר: אני רואה. מתוך "בלוז לשניים"- תסריט מאת(ועט) מאיר פרידמן. [ליצירה]
- [ליצירה] הירואיקה מוגזמת..אבל הייי...זו זכותך וכל אחד בפילוסופית כתיבה שלו אם תרצה לשמוע עצה מכותב כושל הדרך להעצמת שירה היא במינימנאליסטיות ובאיפוק. האמן לי שזו עבודה קשה. שלך בהערכה מאיר. [ליצירה]
תגובות