אלוהים יודע וגם את
כמה זמן לא כתבתי
וכיצד העט נשכחה
רדומה
על השולחן מול חלון חדרי
היכן שילדותי אבדה.
והנה אני שוב
במדי צבא
והנה את שוב
ממתינה
לשיבה.
אלוהים יודע, וגם את
עד כמה אוהבך
ועדין העט חשה
עזובה
מול חלון חדרנו
מול אלפי חיוכייך
כשבניתים
עמדה
משקפת
אויב
רחשושי קשר
לילה שקט
לב פועם
מחשבות עליך
אלוהים
יודע
ואת.
תגובות