אני נמצאת בלונדון האפורה וקפואה
מסתובבת בין מרצפות המדרכה
מחפשת שריד קטן לישראליות שפויה
ואז מרחוק שיר שלך אהוד נשמע
רכבת שאוספת את העפרוני
שורקת לי מהרי נא באוזני
כשאני עדין לא בת שלושים
והיום הזה חולף ככל הימים
פה ושם בין קירות התחתית
קוראת גרפיטי מוכר בעברית
אם תפתח חלון עוד תשמע
את רוחות הצפון
אהוד כמה שזה נשמע לי מוכר
לא רוצה להיות היברומנית בנכר
מחלון מטוס קטן צופה אל הכוכב של מחוז גוש דן
יודעת שהשביל חזרה מתחיל כאן
ושוב פוסעת הפעם בין סמטאות פלורנטין
שמחה שוב להתמזג בהוויה של ריח טרפנטין
אבל זו תל אביב בלי טיח בלי אחמד ועם הרבה גבולות
חלפו להם עשרים שנות כיבוש זמנם עובר עם התקוות
אהוד הייתי רוצה לכתוב לך שירים שיהיו כמעט טובים
אז אני שומעת קצת לנון והרבה דילן בחדרי חדרים
אולם לפני שאני נשכבת לישון שמה אותך לידי בתקליט
ויודעת שהיום אעשה משהו בלתי נשכח לזכרון עם תכלית
היום אהוד אתקן ולא אפחד יותר
היום אהוד זו אני באופן אחר.
תגובות