לעולם לא תדע עד כמה אני עצובה
לעולם לא תשער עד כמה אתה חסר
כשאני עכשיו שוכבת במיטה
מחזיקה שלט מחליפה תחנות מהר
ובאמת אין צורך שתבוא
טוב לי להיות שקיעה.

מסתובבת בין 4 קירות הדירה
שמזכירה לי סרט ישן ונחמד
התסריט שלנו שלא החזיק מעמד
קר להיות עם עצמי ובעיקר לבד
ובאמת אין צורך שתבוא
טוב לי להיות שקיעה.

לובשת גופיה ישנה ששייכת לך
בודקת במחשב אם השארת הודעה
להדליק עוד ג´וינט להשתעל לתוך המאפרה
מכסה ת´ראש תחת השמיכה
חונקת את הכרית בשארית אצבעותי
ואין צורך שתבוא
טוב לי להיות שקיעה.

אולי תבוא?