[ליצירה]
נגה נגה
נראה לי שאת מפספסת את כוחו
של "במשפט אחד"
כוח שאומר :אמור הרבה וכתוב מעט
(כמובן שטיבול שנון עלול להוסיף נטבח)
התחושה שלי היא שבחרת ב"דרך הקלה"
נתת משפט שמאפיין שפה של ילד
ושעשעת את עצמך,חסר מימד נוסף
[ליצירה]
באיזשהו מקום חטאים גם יורדים ככה (:
כשעולים ועולים בדרך ה', מורידים גם קצת חטאים בדרך - וזוהי התשובה...
הייתי אומרת - הלוואי וחטאים *לא* היו יורדים ככה, אלא בדרך קלה יותר...
אבל בסה"כ נחמד (:
[ליצירה]
יאיר-
אם אינני טועה ה"שפחה" יכולה לציין גם כניעה, ענווה והצטנעות בפני אדם חשוב. למשל כשהאישה התקועית אומרת לדוד "תדבר נא שפחתך אל אדוני המלך" וכך גם לכל אורך אותו הפרק.
וחוצמזה, יש כבר החלפה במקרא בין שפחה לאמרה וזה קורה אצל הגר שבפרק ט"ז היא שפחה :"שפחה מצרית ושמה הגר" ובפרק כ"א: ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת.."
ונגה נגה-
אינני אוהבת את הרעיון, משום שמצאתי אותו גם בי והוא לא הרגיש לי נעים.
וזו מחמאה כמובן להבחנה שלך וליכולת שלך להביע אותו בחדות.
[ליצירה]
תגובתי
חשבתי לכתוב את זה "במשפט אחד", אבל כשראיתי את השיר הזה שלך, ראיתי שזה כל כך מתחבר ודווקא מתאים יותר כתגובה, בהפוך על הפוך:
כשיש לי יסורי מצפון על כל השירים שלא הספקתי לכתוב ועל הסיפורים שאפילו עוד לא התחלתי, אני נזכרת להתנחם בכך, שאני לפחות בינתיים, חיה אותם.
when i'm 64 אני רק מקווה שתהיה לי היכולת לזכור ולפרק את החוויות שצברתי לכדי מילים. ומצד שני הן בטח לא יהיו רלוונטיות אז. ועכשיו הן כן? אתמהה. זה אולי שווה דיון בפורום יצירה.
[ליצירה]
איזה 16??
היא בת 13 מקסימום.
התמונה טובה אבל יש לי הערה כללית, לדודי ולעוד המונים שחוזרים מהמזרח. כולם שם פתאום מתחילים להתעניין בצילום אנתרופולוגי עאלק. ולצלם ילידים, בעיקר ילדים בסביבתם הטבעית והמאוד עלובה. אני אומרת את זה גם לחברים שחזרו והראו לי תמונות. יש כאן מימד מובהק של ניצול. לילדים האלה אין יצחק קדמן. עוד הרבה הרבה לפני זה אין להם תזונה חצי ראויה. למה שתצלם אותם ככה, גם בלי לשאול רשות וגם אם הסכימו, (יש להם ברירה מול הכובש הלבן?!) חשבת להציע להם תשלום או אפילו ארוחת צהרים ברופיה וחצי עבור הפוטו-אופ?
ואם כן, אז ההערה נשארת על תקן כללית בלבד.
[ליצירה]
לגמרי לגמרי יפה
קריאה להמונים: ה-י-כ-נ-ס-ו- !!! חם שם בפנים. יצירה קטנה אך מופתית. תובנות שלא מבינים בקריאה ראשונה או שנייה. הפתעה נעימה אחרי היעדרות רבתי מהאתר או בכלל מהרשת.
[ליצירה]
עושה לדמוע
דיברו על המבנה, על חילופי הדברים ואחר כך הדיבור מתוך העולם הפנימי, זה בהחלט מה שעושה את היצירה למה שהיא, אבל בעיניי מה שנותן לה את הנשמה שבתוך המבנהף זו הנשמה שהבאת מתוכך.
[ליצירה]
תיאורים מושלמים ומלאי אווירה. עם זאת העיר פה מישהו לפניי על התחושה הנוצרית שמתרגשת עליך כשאתה קורא את הסיפור. החמלה הדתית של הכותב מול העליבות של הגיבורים. אני חשתי בה גם משום מה. זה הזכיר לי את תיאורי ההתגוללות בסחי של הגיבורים אצל הקלאסיקנים הרוסים (דוסטויבסקי, גוגול) והצרפתים (בלזאק). אני עצלה מלחפש ציטוטים, כך שאולי לדברים אין תוקף, מדובר בתחושה בלבד.
[ליצירה]
******************
כן, השילוש צוף-שדה-ביולוגיה לא הותיר מקום לספק, שמדובר בדיסלקציה שמיעתית של הגיבורה, והקברן הוא למעשה כוורן. לכן הגדולה של הסיפור בעיניי, טמונה דווקא בכך שהוא מצליח לשמור על רמת מתח ושעשוע יציבה גם לאור הידיעה הזו. אין מה לומר - אחת ויחידה.
[ליצירה]
היי חגיתית. תודה תודה (על המחמאות וגם על הפרשנות)
וזר בתוכם - אין צורך להיות כה דרמטי. אם שלוש נשים בוגרות זיהו כאן את התחושה כנעימה/סימפאטית, כנראה שיש בזה משהו. ואולי אלמנט הזר בתוכן שלך הוא שגורם לך להבין ש-מר בתוכן. ולא היא. לא תמיד טב למיתב טנדו.